בחודש האחרון מספר הכניסות לבלוג קפץ בצורה משמעותית.
אם לדייק, הוא קפץ החל מאמצע החודש, מאז הרצח של יעקב (מוסא) אלפרון והפוסט שטען
שאלפרון לא מת. רוב מי שנכנסו לפוסט לא התעניינו במה שהיה כתוב בו - הם רצו לראות
דבר אחד בלבד: דם.
עיקר הכניסות הגיעו אלינו מחיפושים בגוגל ומאתר
חדש-הוט. זה התחיל במחרוזות חיפוש בנאליות כמו "יעקב אלפרון מת", עבר
ל"יעקב אלפרון תמונות" או "תמונות של אלפרון אחרי החיסול",
ומהר מאד מרבית מחרוזות החיפוש הפכו ל"אלפרון תמונות קשות", "יעקב
אלפרון תמונות קשות לצפיה", ואף הדרישה המפורשת מאד "הרצח של אלפרון
תמונות קשות לצפיה!" (כן, עם סימן הקריאה). אם חשבנו שבתוך יומיים הגולשים
יירגעו, הרי שהתבדינו. עברו שלושה שבועות מאז הרצח, והחיפושים אחר התמונות - ושיהיו
קשות! - עודם מרגשים את הסייבר ספייס.
תנו לי לומר לכם משהו: אני מבינה את הסקרנות שמובילה
אנשים לחפש אחר תמונות כאלו, אבל לא תמיד צריך לדעת הכל. לא יודעת כמה מכם זוכרים,
אבל לפני שמונה שנים נכנסו בטעות שני אנשי מילואים לרמאללה. הפלסטינים הקיפו אותם,
חבטו בהם והכו אותם ו(ככל הנראה) בסיועם של השוטרים ביצעו בשניים לינץ'. כעבור
מספר ימים הופצו ברשת ובמיילים תמונות שצולמו בתוך תחנת המשטרה, ומתעדות שלב אחרי
שלב את הרצח: מי שהיו פעם שני אנשים מלאי אנרגיה וכוח בשרירים, הפכו תוך דקות
לגופות רופסות, מנוקזות מחיים. הלינץ' הפך אותם מאנשים שאולי הכרתם, שאולי יכולתם
להכיר, ל... כלום, בעצם - שתי גופות נרפות שכל אחד יכול לעשות בהן כרצונו.
המוות לא מצטלם טוב - הוא לא זוהר ודרמטי כמו בסרטים,
הוא סתמי. נדמה לי שמי שמחפשים אחר תמונות גופתו של אלפרון מקווים למצוא איזה הסבר
למה שהפך את האיש הזה לחזק כל כך, רמז למלחמות בין משפחות פשע, משהו הירואי שאין
בנו. אבל לא, תמונותיו של אלפרון לאחר שחוסל יראו לכם בסך הכל מריונטה שחוטיה
נחתכו, ונותרה זרוקה על הכביש. בעיני מזעזע הרבה יותר לגלות שלינץ' מחריד כמו זה
שבוצע בחיילים, או רצח מתוקשר כמו זה של אלפרון, מתנקזים בסופו של דבר לגופה אפרורית
ורפויה, שמוטה ומיותמת.
זהו, הוצאתי את מה שטרד אותי. אתם מוזמנים להמשיך לחפש
בגוגל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: