עם כל ההשתתפות בצערם של קורבנות שפעת החזירים, לנחיתתה של המגפה הסלבית על שערי העיתונים הישראלים יש לפחות היבט חיובי אחד: היא צמצמה את העיסוק התקשורתי המיותר בטוויטר, שהפך לדבר החדש שכולם חייבים, אבל ממש חייבים לדבר עליו, מאז התוודעה אופרה ווינפרי לקיומו לפני עשרה ימים (אם כי יש מי שמוכרח, כמובן, למצוא דרך לחבר בין שני הנושאים).
את הסיקור ההיסטרי של המגפה קל להצדיק מבחינה מסחרית, למרות שלרוב מוחלט מאזרחי ישראל אין כרגע ולו קשר קלוש אליה בעולם הממשי: הישראלים כציבור אוהבים להתפלש בחרדות, הם יניחו את ידיהם בחדווה על כל איום, מדומה ככל שיהיה, שמאפשר להכנס לפאניקה בריאה ולהתעלם מהבעיות האמיתיות שעל הפרק. או בשתי מלים: אחלה רייטינג. מעבר לזה, ביקור חטוף בגוגל ניוז מראה שאנחנו ממש לא לבד - מקבץ הידיעות הראשון ברשימה בחיפוש swine flu מביא בערך 33 אלף תוצאות. בקיצור, העיתונים קופצים על ההזדמנות להבהיל, והציבור (כנראה) מתמסר בחדווה.
טוויטר הוא סיפור קצת יותר מורכב: מצד אחד, אין ספק שהאתר קצר תועלת עצומה מאפקט אופרה, בהיקף שיש כאלה שמעריכים ביותר ממליון יוזרים רשומים חדשים, וגם מהסיקור שהגיע בעקבותיה. מצד שני, עוד לפני שביג O אירחה את אוון וויליאמס ואשטון קוצ'ר באולפן ושכרה יועץ תקשורת שיעדכן את הטוויטר שלה, נהנה האתר מקצב גידול מדהים מעבר לים. הצצה בהיקפי החיפוש ב-google insights for search מראה קפיצה חדה של עשרות אחוזים ביום שידור התוכנית, ומאשש את הטענה שכדור השלג התקשורתי הגדיל את התעניינות הציבור בארה"ב באתר. לפי הצמיחה המהירה של מספרי העוקבים אחרי עשירייה הפותחת של משתמשי האתר, בקצב של מאות אלפים ביום, ההתעניינות הזאת מתבטאת גם בהרשמה לשירות. כך שלתקשורת האמריקאית, למשל מורין דאוד מהניו יורק טיימס או סטיבן קולבר, שערכו ראיונות חינניים עם המייסדים, היה כבר קהל מתעניין של ממש שרצה לשמוע עוד.
בישראל, לעומת זאת, טוויטר היה, ונשאר בינתיים, עניין של כמה אלפי גיקים ומאמצים מוקדמים אחרים. מכיוון שישראלים לא ממש צופים באופרה, לא נוצר פה אפקט דומה, אם כי נרשמה עליה קלה בהתעניינות, לפי נתוני החיפוש בגוגל (מכיוון שהתוצאה הראשונה בחיפוש "טוויטר" מובילה לכתבה על טוויטר בנענע, יכולנו לאמוד את הגידול הזה בצורה די מדויקת, והוא לא מרשים במיוחד במספרים מוחלטים). במערכות כלי התקשורת, כצפוי, הוחלט מייד שמכיוון שאופרה בעניין ויש סלבס אז מדובר בנושא חם, וצריך לסקר אותו בהרחבה. דה מרקר הרימו פרויקט מיוחד, ערוץ 2 הזמין ותיקי טוויטר מקומיים להתארח, וכל כותב שני בעיתונות או בבלוגספירה מרגיש בימים האחרונים צורך בלתי נשלט לדחוף את המלה טוויטר לכל טקסט לפחות פעמיים כדי "להיות רלבנטי".
כל המאמץ המיוזע הזה לא ממש נתקל, על פי ההתרשמות שלנו, בסקרנות יוצאת דופן אצל ציבור הקוראים, אפילו לא בחלק שלו שאמור להתעניין בזה באופן טבעי, ומצליח בקושי לייצר מעט עניין כזה באופן מלאכותי. טוויטר בישראל הוא, נכון לעכשיו, בעיקר סיפור שהתקשורת מספרת לעצמה, כשאף אחד אחר לא ממש מקשיב. קצת עצוב, כמו לראות חשבון טוויטר בעל 14 עוקבים, שמתעדכן בחדווה במידע על מיקומו המדויק של בעליו כל 5 דקות.
ובנימה אופטימית זו: גם לנו יש טוויטר, ואתם מוזמנים לעקוב אחריו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: