הפוסט הבא יהיה בעל עניין לחובבי משחקי מוזיקה כמו "גיטר הירו" ו"רוק בנד". אם מעולם לא החזקתם גיטרת פלסטיק ביד, הוא עלול להישמע כג'יבריש מוחלט. ראו הוזהרתם.
אוקיי, אז כידוע, יש משחק "רוק בנד" חדש המוקדש כולו לביטלס, בשם "Beatles: Rock Band", כנראה כדי שלא נתבלבל עם "ביטלס: נבחרת כדורעף נשים" או "ביטלס: חטיף בטעם בננה". הוא נחשף ב-E3 בשמחה והילולה רבה, בנוכחות כל חברי הביטלס החיים ויוקו אונו, והוא מהרמוניקס, החברה היותר חכמה מבין יצרניות משחקי המוזיקה. כך שבניגוד למסחטות הכסף של אקטיוויז'ן – שמעמידה פנים שכל משחק בסדרת "גיטר הירו" הוא עולם בפני עצמו ולא מתקשר עם אף אחד מהאחרים - אפשר לבנות על זה שהוא יהיה משחק רוק-בנד כמו שצריך, עם תמחור הוגן, והתממשקות עם כל המשחקים האחרים. נכון?
נכון?
אז זהו, שלא. "ביטלס", מתברר, הוא משחק נפרד לחלוטין מ"רוק בנד", למרות שהוא, כמעט מכל בחינה מעשית, זהה (השינוי היחיד הנראה לעין היה הוספת ערוצי שירה נוספים, כך שעד שלושה אנשים יכולים לנסות לשיר בו-זמנית). אתם יכולים להוריד בחנות המוזיקה של "רוק בנד" שירים של איירון מיידן או פרל ג'אם או Honest Bob and the Factory-to-Dealer Incentives או מאה להקות אחרות, במחיר הוגן של שני דולר לשיר, אבל אם אתם רוצים לנגן שירים של הביטלס, תצטרכו לקנות במחיר מלא משחק. פיזי. עם קופסה ודיסק והכל. רוצים עוד שירים של הביטלס? אין בעיה, אתם יכולים לקנות אותם מהחנות הוירטואלית - אבל רק אם קניתם קודם את משחק ביטלס המלא, על כל 45 שיריו. זה מטופש בדיוק כאילו כדי לשמוע שירים של להקה כלשהי בסטראו בבית הייתם נאלצים לקנות נגן דיסקים חדש, מיוחד לשירי הלהקה הזו בלבד.
45 שירים, אגב, זה ממש לא הרבה בשביל משחק מוזיקה. "רוק בנד 2" הגיע עם יותר מ-80 שירים. היה אפשר להבין אילו אלה היו 45 השירים המתאימים ביותר למשחק, שנבחרו בקפידה מתוך כל מאות השירים הקיימים של הביטלס. אבל אם ממילא מתוכננות מראש חבילות תוכן להורדה של אלבומי ביטלס נוספים, התירוץ הזה כבר לא תקף. אם השירים האלה טובים מספיק בשביל תוכן להורדה, הם טובים מספיק גם כדי להיכלל במשחק הבסיסי. קשה לחשוב על סיבה כלשהי למספר השירים המצומצם במשחק, מלבד קמצנות.
אפילו אם נתעלם מהעניין הכספי (ולמה שנתעלם?), ההפרדה השרירותית של הביטלס מכל שאר הלהקות בעולם היא אילוץ מטופש, מציק ומיותר. גם אם קניתי את שני המשחקים, "רוק בנד 2" ו"הביטלס" במו כספי, אני עדיין אצטרך להחליף דיסק – ולהמתין עד שיעברו זמני הטעינה ומסכי הפתיחה – בכל פעם שארצה לעבור מ-Day Tripper ל-White Wedding או להיפך.
נכון, כל זה היה נכון גם לגבי "גיטר הירו: מטאליקה". אבל מהרמוניקס ציפיתי ליותר. עד היום היה נדמה שמבין יצרניות משחקי המוזיקה, הרמוניקה היא זו שמבינה את הקטע. הם הבינו שרוק בנד הוא לא משחק אלא פלטפורמה. הם איפשרו לייבא את כל שירי "רוק בנד" ל"רוק בנד 2", והמציאו את חנות השירים המתעדכנת שבועית שנה לפני המתחרים. אבל בעניין הביטלס הם פישלו בענק. ואני חשבתי שרק אקטיוויז'ן עושים דברים מטופשים כאלה.
זאת כנראה לא אשמתם. סביר שהמגבלות האידיוטיות על "הביטלס" הן אילוץ של בעלי הזכויות על השירים. ככה לפחות אני רוצה להאמין. אבל לעזאזל עם זה – ההכרזה הזאת הוציאה לי את כל החשק למשחק הזה. אני אוהב את הביטלס, אבל אני לא אוהב אותם עד כדי כך. אם יש בעולם עדיין מספיק מעריצים שרופים של הלהקה שהתפרקה לפני כמעט 40 שנה כדי להפוך את המשחק לרב-מכר, הידד להם. אני מאחל להרמוניקס הרבה הצלחה, והלוואי שיעשו הרבה כסף (באמת) כדי שימשיכו לפתח את "רוק בנד" - המשחק האמיתי, לא מחלבת כספי המעריצים המסורסת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: