הבלוג של מחשבים nana10 \\ "יופי טופי אחלה בחלה"

בן זוגי קנה מאק. הוא קנה אותו כבר לפני חודשיים אך הוא עדיין כל ערב מספר לי כמה שהוא אוהב את המאק החדש שלו וכמה שכיף לו איתו. כאשר הוא החליט שהוא רוצה מאק אני הייתי נגד. העלתי את כל הטיעונים המוכרים של משתמשי וינדוס כגון: הוא יקר מדי, לא עובד טוב עם עברית, אתה מצטרף לכת של משוגעים, אין קליק ימני!!. הראתי לו גרפים כמה שזה לא משתלם לקנות מאק אך הוא היה בשלו ומאז הוא נוגע במאק שלו בצורות שגורמות לי לחשוש מעט.

אני חושש שבן זוגי התאהב במאק שלו. זה העלה לי שאלה, האם אנחנו יכולים ממש לאהוב מכשיר אלקטרוני? להרגיש ממש רגש שנועד ליצורים חיים כלפי חתיכת מתכת? כולנו קשורים לדבר אחד או שניים שאינו חי שגורם לנו לחייך. אצלי זה ספרים. אני עדיין לוקח מדי פעם ספר ופותח אותו רק כדי להסניף את הריח המוכר והטוב של הדפים. אני שונא לקנות ספרים יד שנייה כי הריח שלהם נגנב מהם. אמאזון, עוד חברה אמריקאית שמבינה מה מניע בני אדם, גילו שאנחנו מכורים לריח הזה ולאחר מחקר של שנים במעבדות המשוכללות של החברה הם גילו שהריח הזה מורכב מרובו מדבק. כלומר, בכל פעם שפתחתי ספר והרגשתי טוב יותר למעשה הסנפתי דבק. ואני חשבתי שאני לא מכור לחומרים מסוכנים.

אז אפשר לאהוב משהו דומם? בוודאי להתרגש. כאשר התחלתי לעבוד עם מכשירים סלולריים הייתי מתרגש כמו ילד קטן בכל פעם שהביאו לי ערכה חדשה. הייתי פותח במהירות, מוציא את המכשיר מהשקית ומריח אותו. כיום ההתרגשות הזו עדיין קיימת אך היא התעמעמה עם התדירות ומספר המכשירים. האם אי פעם התאהבתי במוצר טכנולוגי? כאשר הייתי מקבל מכשיר משוכלל הייתי מבלה איתו עד למיטה אך זו בטח התלהבות שטחית כי רגש הוא דבר עמוק יותר, לא?

אולי זה בכלל התוכן ולא המדיום. אנחנו בוכים מול הטלוויזיה אך זו לא הטלוויזיה שגורמת לנו לבכות אלא התוכן שבתוכה. הייתי עם המכשיר שעות אך לא הסתכלתי אליו כמו נרקיסוס המסתכל על בבואתו. גלשתי לאתרים האהובים עלי, שמעתי את האמנים המועדפים עלי ושלחתי הודעות לאנשים שאני אוהב.

אז למה בכל זאת הוא מחייך כאשר הוא מסתכל על המאק שלו? מתרגש כאשר הוא מזהה אותו ונדלק מבלי לגעת בו? אומר לו כל הכבוד כאשר הוא מבצע את הפעולות בלי הטרוניות המוכרות של וינדוס ומבלי לקחת חופשה של כמה שניות בעת פתיחת חלונות? אולי בסופו של דבר אנחנו אוהבים את עצמנו יותר מכל דבר אחר והמכשירים הטכנולוגיים שאנחנו מקיפים את עצמנו בהם הם מעין הבבואה של נרקסיוס של המאה ה-21. אנחנו מסתכלים על המאק ונדהמים לגלות מה זה אומר עלינו. משתשמי מאק לפי סקר אחרון נהנים יותר ממשתמשי וינדוס, צעירים יותר ומרוויחים יותר. כאשר התחלתי ללמוד באוניברסיטה הסתובבתי עם הספר של אפלטון ביד למרות שהוא יכול היה להיתחב בקלות לתיק. הוא היווה את המגן שלי מול הבערות הייתי אומר למי ששואל למה אני מחזיק אותו קרוב ללוח ליבי. היום אני יודע שהוא פשוט סימל מה שרציתי להיות, המלך הפילוסוף. בן זוגי כנראה לא אוהב את המאק אלא את מה שזה אומר עליו ואני משער שרובנו כאלו ואנחנו בוחרים מכשירים טכנולוגיים שאומרים עלינו דבר או שניים שהיינו רוצים לראות בעצמנו.

אני משער שבן זוגי לא יעזוב אותי לטובת המאק בזמן הקרוב אך אני לא מעז להציב אולטימאטום, בכל זאת אני משתמש וינדוס שנים, כלומר רגזן, מבוגר ועני, לא בדיוק מציאה....