הבלוג של מחשבים nana10 \\ "יופי טופי אחלה בחלה"

מאז שרגש הנדודים החל לפעול אצלי, תמיד חלמתי על כיוון אחד, הודו. לאורך כל שנות שירותי חלמתי על הודו ואיך אני עבור מסע פיזי ורוחני בנופיה המדהימים של הארץ המרתקת הזו ששובה את לב המערב כבר אלפי שנים. הייתה רק בעיה אחת כל הזמן שחצצה ביני לבין האושר הרוחני המושלם, כסף. אימי לא עשתה למעני תכנית חיסכון בשביל לימודים או מסע גדול. למען האמת אימי כן עשתה זאת. כל שנה היא הלכה לבנק פתחה תכנית חיסכון ובכל שנה במעין ריטואל קדוש חזרה לבנק ושברה את התכנית בלב דואב ובפרצוף מתבייש כדי לממן את הכאן ועכשיו.

שהגעתי לצבא נופיה של הודו צבטו יותר ויותר והיוו לי חלון של שלווה בין כל הירוק הכובל. כאשר הציעו לי לשרת בקבע הסכמתי תכף ומייד כדי ידעתי שהמשכורת הצבאית היא השער לבומביי. אמנם המשכורת לא הייתה גדולה אך הארוחות עליהם, אין מיסים למדינה ולא צריך לקנות כמעט בגדים. אספתי סכום מכובד מאוד והתחלתי לבלות את מרב ימי בחנות למטייל מרכיב לי מסלולים וחולם על השאלות הקיומיות שאשאל את הנזיר במקדש הקרוב למלון. הכול היה מוכן ואז הגיעה האהבה. תמיד זה קורה. אדם מסתובב לו בעולם גלמוד ומחפש קשר וכל מה שהוא מוצא זה נפילות ואז רגע לפני הבריחה אתה מוצא בדיוק את מה שלא חיפשת, את הדבר שישאיר אותך בחום של תל-אביב.

הלכתי ללימודים, למדתי בודהיזם והמשכתי לחלום על הודו ועל איך אני מוצא כפר קטן המתחבא בינות הרים שבו אני אחיה מחוץ למערכת הקפיטליסטית, אגדל את האוכל שעל שולחני ואהיה מאושר. כל החברים שלי שהיו בהודו אמרו שאני חי בסרט והודו זה מסחרה אחת גדולה ושבכלל בפונה ובדרמאסלה יש מוכרים הודים שמוכרים פלאפל בהפקעה. אני בשלי, חולם על שדות ירוקים ועל נזירים חייכנים.

עכשיו סיימתי את לימודי בכסף שאספתי להודו וחשבון הבנק שלי צוחק עלי בכל פעם שאני מזכיר את הודו לידו. אני מנסה שוב לאסוף כסף לטיול ארוך אך רובו הולך לממן את הטיול אחרי הצבא של ילדתה של בעלת הדירה שלי. בינתיים, אני במוד הודו בתוך תל אביב הסואנת. הארכתי את שערי, אני עושה מדיטציות ברחבי תל-אביב, ממשיך ללמוד בודהיזם בקבוצות קטנות בבתים של תל-אביבים טובים. זה מדהים לגלות את הכמות הרבה של האנשים המחפשים שקט ורוח בתוך כל החומר והרעש של העיר הזו. ניתן לעשות זאת זה אפילו בחינם. ישנם קבוצות שקוראות בכתבי הבודהה בחינם, מורי יוגה טובים עושים מדיטציה בחינם וללא מסחור. אז אמנם תל אביב הוא לעיתים בומביי בימים חמים כאשר נהגים פוקקים צמתים סואנים אבל היא גם בומביי בכך שמעניקה אפשרות בריחה בזול וחיפוש תשובה לשואלים.

עדיין לא ויתרתי על החלום של הודו ובקרוב אני מתחיל בתוכנית ב' של איסוף כספים להודו שגולת הכותרת היא מסיבת התרמה לכבודי וכל האורחים יצטרכו להביא כסף לאורח הכבוד שהוא אני. כמו בחתונה. אז נכון שאורחים לא יקבלו הרבה יותר משתייה קל ובריזה תל-אביבית, אבל היי רובם גם ככה מבזבזים הרבה יותר על חתונות שהם לא נהנים בהם בכלל אז לפחות שזה יהיה למטרה טובה.