הבלוג של מחשבים nana10 \\ "יופי טופי אחלה בחלה"

אם לא שמתם לב אז בזמן האחרון מתחוללת מלחמת תרבות בעוצמת להבות ששורפת מחיצות, חרצובות לשון ואנשים טובים על הדרך. זו מלחמה בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה, לבין ישראל הישנה וישראל החדשה. הקרב הראשי נערך בשדה המוזיקה בין הזמר המכונה מזרחי לבין כל השאר או לזמר המכונה בעזות מצח "ישראלי". קרב נוסף ניטש גם בעולם הספרות בין צומת ספרים שמוכרת ספרים במשקל לבין אלו הרואים עצמם מגני התרבות שרוצים להגביל את ההנחות על ספרים חדשים. קרבות תרבותיים אחרים נערכים בעיתונות, בטלוויזיה ובכל מדיום אחר.

למה אני בכלל מספר לכם את זה ומוסיף עם מילים לקלחת הרותחת ממילא? מכיוון שמעטים מתייחסים לפן הטכנולוגי וחשוב לזכור שהטכנולוגיה היא אף פעם לא ניטראלית והיא נוקטת קו תקיף ופעיל במלחמת התרבות המתרגשת עלינו. אמנם טכנולוגיה היא רק אוסף של פטנטים והמצאות אבל השימוש בה מאפשר לראות את הדברים בצורה קצת אחרת. חברות הסלולר למשל כבר מזמן אינן רק חברות המוכרות זמן אוויר אלא למעשה הפכו לתמנון ענק המוכר אושר בקופסה מתכתית קטנה ובגלל כוחם העצום הן למעשה הפכו גם לספקיות תרבות ראשיות. חברות הסלולר מאפשרות הורדה של תכנים ישירות לסלולר או דרך המחשב. בזכות או בגלל הסלולר אמנים רבים מתפרנסים דרך ההורדות שלכם. בנוסף, לפני מספר חודשים הוכרזה תחרות מטופשת של סיפור קצר בהודעות טקסט ואף יש מיזם עסקי המאיים ביצרת ספרים המותאמים לפורמט הסלולרי, כלומר קצרים מאוד ובהמשכים.

משה פרץ בראיון לידיעות אחרונות מעיד שחברות הסלולר לא מעצבות קהל אלא מאפשרות פשוט הורדה של מוזיקה והעם הוא זה שקובע ואת השירים שלו, כלומר של משה פרץ, העם רוצה לשמוע. בדיוק על זה יוצא קצפה של חוה אלברשטיין שבאותו עיתון מתלוננת על אותם הפרצים שמתלוננים על קיפוח אך מסתובבים עם מרצדס ומשמיעים רק אותם ברדיו.

אני לא רוצה להיכנס לויכוח של תרבות גבוהה ושל תרבות נמוכה למרות שאני אישית חושב שאפשר להגדיר כאלו ואני רוצה עוד פחות להיכנס לויכוח על מהותה של ביקורת והאם ניתן בכלל לבקר בחירות של אנשים שכל רצונם הוא כפי שאמר רענן שקד בבוטות "לנענע את התחת ולתת בכפיים". אני כן רוצה למתוח ביקורת על כך שחברות הסלולר הפכו לספקיות עיקריות של תרבות, מגמה שרק תתרחב. הפורמט הסלולרי במהותו הוא פורמט נגיש, פופולארי ופחות מחייב. למה אני אומר פחות מחייב? הורדת רינגטונים היא דבר לא מחייב מכיוון שזה לא שיר שלם אלא בד"כ פזמון. באופן כזה אין אפשרות להתחבר לשיר וככל שהשיר יהיה יותר קליט, יותר נגיש, פחות מתעסק במילים ויותר בלחן כך כמות ההורדות מן הסתם תגבר.

יש כאלו שיטענו שכמות אינה מעידה על איכות אבל כדי לספק מוצר איכותי יש צורך בהשקעה, מחשבה יתירה, קפדנות לפרטים, דברים שרינגטונים סולדים. כאשר הספרים יכנסו לתחום הסלולר, ולפי פרסומים יש כבר הסכמים עם סופרים אמיתיים כמו יורם קניוק ועוד מתיימרים כמו יאיר לפיד, שוב פעם תהיה בקשה למוצר קצר, מהיר, לא עמוק מדי, לא מסובך מדי כי הנסיעה באוטובוס תכף נגמרת ואין לי זמן לקרוא את זה גם בבית.

בנוסף, חברות הסלולר מספקות לנו קטעי וידאו מהערוצים השונים. אני לא יודע אם גלשתם בזמן האחרון באתרים של חברות הסלולר אבל כל הקטעים שהם מציעים שייכים לתוכניות בידור וריאליטי כאלו ואחרות, חתוכים למערכון כזה או אחר. אל תחשבו שכאשר ערוץ 2 רוצה לייצר תוכנית הוא לא לוקח בחשבון את האפשרות למכור קטעים דרך הסלולרי. דבר זה הופך יצירת סדרות מקור איכותיות ליקר מדי מכיוון שמעטים מאיתנו ירצו להוריד את מעורב ירושלמי למסך 2.2 אינץ'.

אני יודע שאנחנו חיים בעולם של הפרעת קשב רצינית והכול צריך להיות יותר מהיר היום. סרטים שבהם אין אפקטים מסעירים ויש פאזות בין ובתוך הדיאלוג נראים לנו איטיים מדי, וגם בלוגים עם כל הכבוד הם עוד פורמט של הפרעת קשב כי בלוג לא מחויב לסטנדרטיזציה של אורך או כתיבה פורמאלית ואם הבלוג הזה יהיה ארוך מדי מעטים מאוד יטריחו עצמם לקרוא אותו.

מלחמת תרבות היא לא דבר נוראי מטבעו כי זה אומר שלפחות יש תרבות ושלפחות אנחנו חושבים את עצמנו ומציבים מול עצמנו מראה שבה אנחנו שואלים מה אנחנו רוצים להיות. בין הררי המילים הנשפכות לתוך הקלחת מעטים מכניסים את הגורם הטכנולוגי לתוך המשוואה. לגורם הטכנולוגי יש כוח בלתי נתפס במלחמה הזו והוא למעשה הצינור שדרכו אנשים יקבלו או לא יקבלו את התרבות שלהם. הייתי שמח לחיות בעולם שבו חברות הסלולר יחזרו למכור לנו איכות קליטה במחירים זולים ופחות ינסו לדחוף לנו תרבות בערד או דרך הסלולרי וכשלא רואים יסכמו בניהם על מחירים באופן מאוד לא תרבותי. את התרבות שלי אני מעדיף לצרוך ממקומות קצת יותר תרבותיים מחברות סלולר ואני מקווה שעוד רבים כמוני.