אבהיר מראש: אין מטרתו של פוסט זה לתקוף את ארז אפרתי דווקא. ארז אפרתי הוא רק משל, דוגמה שחוזרת על עצמה כמעט בכל פשע בפרופיל גבוה.
מיד עם פרסום שמו של ארז אפרתי כחשוד בניסיון האונס בנמל תל אביב, החלה סאגה מתוזמרת היטב של כל חבריו ומכריו, לאמור: "הוא מותק של בנאדם, כל כך רגיש ועדין. במו עיני ראיתי אותו מעביר זקנה את הכביש". זה קורה בכל פעם - מעטים העבריינים (לכאורה) שקרוביהם מוכנים להעיד עליהם שהם חארות של בני אדם. העיתונות משתפת פעולה עם המסנגרים מטעם עצמם, כיוון שהם מעצימים את הדרמה ומוכרים טוב יותר את הסיפור. אנחנו כבר לא מצפים להרבה מבני משפחת אלפרון, אבל כשמלח הארץ עושה דבר שלא ייעשה - או אז עולות שאלות מטרידות שקשה לנו להתמודד עימן, ואולי אנחנו גם לא רוצים (כפי שניסח זאת אחד מראשי יחידת האבטחה בה הועסק ארז אפרתי: "אם במקרה של אפרתי לא יכולנו לאתר את הנטיה הזו מראש, אצל מי כן נוכל?").
לכל רחוב יש שם פרטי
אשר מעיד על טיב יושביו
ובכל זאת, נדמה שבמקרה של אפרתי מקהלת עדי האופי היתה מתוזמרת הרבה יותר. אפשר להבין: אפרתי אינו סתם אדם מן הישוב - הוא ממלא אחר האתוס הצהל"י של יפי הבלורית והתואר, שומר ראשו של הרמטכ"ל המביא תחת כנפיו שלום ובטחון בכל אשר ילך. הוא גם מייצג את ערכי המשפחה הנעלים - המקרה הביש תפס אותו ימים ספורים לפני נישואיו, אך ארוסתו הנאמנה הבטיחה לחכות לו והביאה אוכל ביתי אל תא המעצר. בקיצור, ארז אפרתי הוא בחור כארז, ממש א"א.
ברחוב הנשמות הטהורות
הנערים עושים צרות, ונטפלים לנערות
חבריו של אפרתי מיהרו לסנגר עליו - ובמקביל להכפיש את שמה של המתלוננת, השרמוטה הזו, רווקה הוללת שנפגשה עם "ידיד" וחוזרת לרכבה, לבד!, בשעות לא שעות. מה היא חושבת לעצמה, ככה, שהיא מרשה לעצמה להסתובב בשעות כאלה מחוץ לבית? ברור שהיא הביאה את זה על עצמה.
גלגול האשמה לעבר המתלוננת חסרת הבושה, שללא ספק רצתה לנקום בצדיק התמים בו קינאה, הוא טיעון שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש. החל מא' מבית הנשיא, שיום אחד הגיעה לעבודה בחצאית, אז אל לנו להתפלא שהוא לא עמד בדחף ושלח את ידיו; וגם פה, המתלוננת הלכה במכנסיים וגרביונים, אז מה הפלא שלסרן א' לא עמד כוחו והוא היה חייב להסיר אותם ממנה? (לכאורה, כמובן, שהרי ארז אפרתי היה שיכור, ובכלל היה נהג אחראי מאד ולכן שלח את חבריו לכל עבר והוא עצמו רצה להשתין שניה לפני שיתפוס מונית הביתה והוא שכח, הו הוא שכח, מאין בא ולאן הלך).
ברחוב הנשמות הטהורות
שלחו שלושה למאסר, מפני שלא ידעו מוסר
טוב לו, לסרן ארז אפרתי, שיש לו חברים תומכים כאלו, שמוכנים ללכת אחריו באש ובמים. אולם טוב יהיה גם להם, לחברים, אם יעצרו לרגע לחשוב שמא יש בתיק (לכאורה) עדויות חותכות כמו עדי ראיה או הדנ"א שנמצא על גופה של המתלוננת. וטוב עוד יותר יהיה אם הם לא יקפצו ויזעקו בצורה אוטומטית שזו היא ששתלה את הדנ"א במטרה לנקום בו. אני מבינה את החברים של אפרתי, שמכירים אותו בצורה אחת ולא היו רוצים לחשוב שיש בו צדדים אחרים. אבל תגובות אוטומטיות כאלו - מעבר לכך שקל מדי לייצר אותן - לא גורמות לי לחשוב שמא ארז אפרתי או לצורך העניין כל נאשם אחר, זכאי. אם כבר, הן יוצרות בי תחושה של התניה פבלובית - "אתה אמרת משהו רע על החבר שלי, אז אני אכנס בך בכל הכוח ואלכלך עליך". והרי אם יש משהו שהחברים של אפרתי וארוסתו טוענים, זה שמעלילים עליו ומכפישים את שמו. אז לעשות את זה לו זה לא טוב, אבל כשהם מטילים רפש בבחורה שהתלוננה זה כן בסדר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: