עוד בעת שירותי הצבאי עברתי לגור בתל-אביב. הייתי בודד בעיר הגדולה ולרוב שהייתי חוזר מהעבודה בחרתי בדרך הארוכה יותר כיוון שסבבה רחובות ראשיים עם ערב רב של אנשים ורעשים שנעמו כל-כך לאוזניי. גם כיום, בכל פעם שאני מרגיש שהחיים עולים על גדותיהם ואני צריך קצת שקט אני הולך ישירות לרחוב סואן כגון דיזנגוף ונרגע עם הכאוס הנפלא של תל-אביב.
אני לא חוגג את הסילבסטר. אל תדאגו, זה לא מקרה של יהדות עמוקה ולא חכמה שמוצאת לה סיבה מופרכת לא לחגוג. אני לא חוגג בסילבסטר כי אני בחור שנולד זקן אם תשאלו חברים קרובים. הם כנראה צודקים אבל האמת שעדיין לא מצאתי סיבה טובה לחגוג במחירים מופקעים במקום צפוף מדי ורועש מדי. אך אני גם מבין שאלו הדברים ההופכים את העיר הגדולה למה שהיא ואסור גם לזקנים והנרגנים מביננו להרוס את רוח הנעורים ששורה על תל-אביב.
בערב סילבסטר האחרון פשטה המשטרה על כ-10 מועדונים וסגרה אותם בתירוצים שונים שהעיקרי שבהם הוא "קיבולת מעל המותר". גם בצבא לא הצלחתי לספור כ"כ מהר 20 אנשים במחלקה שלי כאשר הייתי חניך תורן, אז אין לי מושג איך שוטר אחד מצליח לספור יותר מ300 איש במועדון בתוך דקות ספורות ולהכריז שהמסיבה מבוטלת. אבל הדיון צריך להיות נסוב לא על עניינים טכניים כאלו או אחרים אלא על העיר העברית הראשונה המשנה פניה. תל-אביב היא המקום שבו מתרחשים דברים, המקום שבו מאות אלפי ישראלים מתקבצים כדי להיות ביחד או לבד, המקום שמוביל טרנדים, אמנות ועוולות. תל-אביב היא המיקרוקוסמוס לחברה הישראלית הפלורליסטית שיכולה להכיל לתוכה את כולם. או ככה לפחות היה בעבר. תל-אביב הופכת להיות עיר לבנה תרתי משמע. עיר לעשירים בלבד, עיר של משפחות בורגניות מהמעמד הבינוני גבוה, בתי קפה יקרים להחריד שבה ארוחת בוקר של קיבוץ עולה מעל 50 שקלים, עיר שבה חיי הלילה נגמרים ב1 בלילה אלא אם כן בא לך לנדוד לאזורי פרזות.
אני לא תמים ומודע לכך שתל-אביב תמיד הייתה עיר של עשירים אבל בעבר היה יכלה להכיל גם צעירים, אמנים, בליינים שהפרו את העיר והפכו אותה למה שהיא. בשנות ה70 חלה ירידה מהעיר, בעיקר של צעירים עד שציץ' נתן תמריצים לצעירים לגור בשנקין, רחוב מוזנח אז. נראה שהתמונה הזו חוזרת על עצמה אך הפעם ראש העיר הקפיטליסט והמיזנתרופ די מרוצה מעצמו ומתוכניותיו ויודע שעל כל צעיר שילך יבנה מגדל יוקרה לאחרים. כאשר ידידה שלי הגיעה מניו-יורק לפני כמה שנים הסברתי לה שבתל-אביב במרחק נגיעה יגור הסטלן, השכן שלו יהיה אמן ומעבר לרחוב גם איש העסקים והמשפחה הבורגנית. כבר לא.
לפעמיים אני מרגיע את עצמי ואומר שאולי מעז יצא מתוק. גסיסתה של תל-אביב מפרה את בת-ים וחולון שנודעו עד היום רק בשם "הערים שמפריעות לי להגיע לתל-אביב". מתרחשים שם דברים טובים עם תנופה של בנייה, עשייה, תרבות יפה ואף חיי לילה. אמנם עוד רחוק היום שבו אנשים שבאים מהפריפריה יאמרו "אני הולך להצליח בגדול בחולון" אך אולי אלו שנולדים עכשיו יאמרו זאת. ולמרות זאת אסור לנו לוותר ואנחנו צריכים להמשיך לחגוג בתל-אביב וללכת למועדונים צפופים כי זה הדלק של רוח הנעורים. חברים שלי בעבודה דיברו כל ארוחת הצהריים על פתיחת הקניון החדש בכפר-סבא, קניון G שמו בישראל. אני רק מקווה שבתל-אביב יתלהבו גם על דברים אחרים כי ערי קניונים יש לנו מספיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: