הבלוג של מחשבים nana10 \\ "יופי טופי אחלה בחלה"

לעיתים קרובות שואל את עצמי לגבי הסיבה שאני מתנדב כל-כך הרבה. התשובה העדיפה כמובן היא כי אני מאמין ביכולות של בני אדם להשתנות. התשובה הריאליסטית שזה גורם לי להרגשה טובה. תשובה שלישית וגם נכונה היא היכולת לפגוש אנשים מרתקים על הדרך ובאחת ההתנדבויות שלי פגשתי בחורה מקסימה שהציעה לי לבוא איתה לסדנת ליקוט. כן, גם אני שפשפתי את אוזניי וגילתי שיש אנשים החיים בינינו, הנראים כמונו, פחות או יותר, רק יותר רזים, יותר לבנים והרבה יותר שמאלנים, שמלקטים אוכל בצידי הדרך וחיים בעיר היקרה ביותר בישראל ואחת היקרות בעולם באופן די זול.

הסכמתי. לפני מספר שנים קיבלתי החלטה לנסות יותר דברים שאינסטינקטיבית מנוגדים לי כי שם בדרך כלל נמצאים ההרפתקאות. קבענו להיפגש ב11 באזור דרום תל-אביב. כמובן ששכחתי מזה לגמרי וביום שישי מעיר אותי צלצול בהול בשעה 10:15 המזכיר לי את סדנת הליקוט. לא הצלחתי להתחמק. הבאתי שקית כי אמרו שלאחר הסדנה יהיה אפשר ללקט ולהביא הביתה.

ציניות זה דבר מנחם. למרות שאני מנסה שנים לומר לעצמי שציניות מכסה על עצבות עדיין לא הצלחתי להיפטר ממנה לגמרי ותכננתי מספר בדיחות מרושעות על האנשים המוזרים האלו וצפיתי שאני וידידתי נהיה היחידים ואז נוכל לקפוץ ללקט קפה ומאפה בארומה הקרובה. להפתעתי היו מעבר ל20 איש בסדנה. המלקט הוא בחור מיוחד שעושה זאת כבר שנים ומסתבר שהצליח לעשות זאת גם באירופה ויש לו כמה טיפים מאוד מעניינים איך לטייל ביבשת היקרה הזאת במחירים של הודו. הלכנו לאזור אבו כביר שבו יש עזובה שלא נבנתה עליה עדיין מגדל יוקרה או חניון (אני מאוד מקווה שחולדאי או חבריו לא קוראים את הבלוג הזה). הירוק היה ירוק מאוד ביום שישי בעקבות הגשם המבורך. הוא ניסה להסביר ששכחנו לסמוך על החושים שלנו וכמו שחיות יודעות להתנהל בטבע ללא ספר הדרכה כך גם אנחנו צריכים להתנהל ולחיות עפ"י החושים שלנו. רציתי לומר לו שהכלב שלי שכח את טבעו שאפילו קיפוד הוא לא מזהה ומנסה לשחק איתם ומגלה מחדש שהקוצים שלהם כואבים מאוד.

ובכל זאת גם אם לא הסכמתי עם כל משנתו נהניתי ללמוד על העשבים הלא שוטים כלל שצומחים מתחת לרגלי וקטפתי חובזות רבות, חמציצים וחרציות שהזכירו באופן מפתיע טעם של שמיר. ביום שבת הכנו קציצות חובזה עם סלט פראי שכולו על טהרת הליקוטים. רובנו לא יודעים מהי ההרגשה לאכול מעמל ידנו. אמנם לא נטעתי בדמעה וקצרתי ברינה אך התכופפתי, נעקצתי מהקוצים ולקח לי זמן לא מועט לנקות את הצמחים. הקציצות היו להיט בקרב החברים ואפילו זכו לסטאטוס משבח בפייסבוק. הסלט היה פחות מוצלח, בעיקר היה קשה להתמודד עם הטעם הירוק הפראי שבכל נגיסה מזכיר ריח של יער לאחר הגשם. אמנם כיף להריח אך פחות לאכול.

אני לא יודע אם אהפוך את הליקוט לדרך חיים אבל בהחלט הרווחתי חוויה מרתקת, פגשתי אנשים נחמדים והצלחתי להשיל מעצמי עוד דעה קדומה שחסמה ממני התנסות. בפעם הבאה שאתם עוברים דרך עשב, אנא עקרו נטוע וזכרו: צורב תירקו, סביר תבלעו.