| 2/2007
הבנאליות של הרוע
לפני פיזור
אני בעד ביקורת (גם עלי, בהחלט ותמיד). אני נגד רצח אופי (שלי למשל). חבל שיש מי שלא מסוגלים להבין את ההבדל.
-ולווט אנדרגראונד, 23.2.2007
יש לנו ציטוט.
יש לנו סקרין שוט.
הכותרת: זרובבלה מסוכנת. זרובבלה נחשפה. צריך להגן על הנוער מפניה. צריך להגן על מרקם החברה הישראלית מפניה. צריך לגרש אותה מהרשת, וצריך שכולם יזכרו שזה היה רעיון שלנו.
כי ניבולי פה על ערבים זה פשוט חומר מנצח. עזבו "חוסר טעם" "אי מודעות לטאבו" "מעידה מביכה ולא ברורה" או "מה, לעזאזל?!". אנחנו לא היועצים שלה, לא הדוברים שלה ולא החברים שלה. אנחנו בלוגרים חשובים. מובילי דעת קהל. יש לנו תפקיד אחראי מאוד.
וחוץ מזה, "זרובבלה גזענית" זה סקופ טוב מדי. את הניסיונות לנמק נציג בקלות כתרגילי התחמקות א-לה-עובדיה יוסף. וכל הניסיונות להסביר ולהרחיב ולצמצם ולהתנצל רק יטביעו את הילדה יותר עמוק בבוץ. זה אל"ף בי"ת של סקנדלים. למדנו את זה בידיעות.
= =
זרובבלה היא לא אשת ציבור. היא בחורה תל-אביבית, צעירה, מוכשרת, שפורחת במהירות, בין השאר בזכות מה שהיא עושה עם מילים. היא נסיכת הטראש של הבלוגיה, ורוב הזמן אנחנו מתים על הסגנון שלה, על ה-obscenity (המונח הפלילי ל"ניבולי פה") שלה.
אבל כנראה שהשיח הפוליטי, הטעון, הוא משהו שהיא לא חיה מספיק כדי להבין שרוסים, מרוקאים והומלסים זה כן דבר מצחיק וכולם מוחאים על זה כפיים, אבל ערבים זה טאבו שלא חוצים - ובוודאי שלא חותכים מימין.
היא כנראה לא חשבה על כך שעל הנושא הזה, על המתח הלאומי, כל אחד מביא אתו טקסט מהבית, ושהקטסט הזה נחשב לחלק מהותי בזהות שלו. שמהרגע שהתבטאת על ענייני ימין-ושמאל, הגדרת את עצמך. קוטלגת כ"לנו" או כ"לצרינו". ולפעמים קוטלגת גם אם לא אמרת, בעצם, שום דבר מיוחד. אפילו אם כתבת פאקינג פוסט של זרובבלה בפאקינג בלוג של זרובבלה. תעית? נכנסת למדורת הערבים-יהודים? אל תיראה מופתע אם אנשים שפויים יכנסו פתאום לאטרף. ככה זה אצלנו - וכנראה שזרובבלה הצליחה לפספס את זה.
לא כנראה. בטוח.
היא אמרה "ערבים" ו"בהמות" באותו המשפט - ועוד בפוסט שמדבר על "ערבים" כקבוצה מוכללת. היא לא הציגה, או אפילו יצגה, שום משנה אידאולוגית. אין ולא היו בפוסט שלה לא "דעות של זרובבלה" ולא "תורתה של זרובבלה" ולא "עמדות של זרובבלה". יש שם משהו קצת מבולבל, שדומה לגרסה בינונית של פוסטים על תושבי נס ציונה, על נהגי אוטובוסים ועל עצמה, רק שכולל את חומר
הנפץ הנפלא הזה, המוכן לשימוש מיידי, של הטאבו.
המילים האומללות של זרובבלה על ערבים נאמרו גם - ממקום אחר לגמרי, ועם כוונה אחרת לגמרי - על ידי ברוך מרזל. ולכן, די בלסובב אותן רק קצת כדי להפוך את זרובבלה לברוך מרזל. מה שמצחיק הוא שהן נאמרות - בתחבירים שונים, ברמות שונות של ציניות, סרקזם, סרקזם עצמי, כוונה וחוסר כוונה או סתם התענגות על הגסות-הטראשית - על ידי כל אחד כמעט. לא בבלוג, חס ושלום, כי אנחנו יודעים שאסור. אבל אנחנו אומרים, בלי להיות ברוך מרזל.
אבל הידד, זרובבלה לא ידעה שאסור, ובהלך הרוחות של ימינו - הראשון שיקפוץ להציג אותה כברוך מרזל הוא הצודק. כי היא כתבה את המילים. ואנחנו מצטטים. ובדקנו בלקסיקון וזה מרזל. מ.ש.ל.
מי היא זרובבלה, מה היא רוצה, מה פתאום היא כתבה את זה, האם יש סיכוי שהמציאות שמאחורי הפוסט שלה פחות מתלהמת ופחות ראויה להתלהמות; והאם זרובבלה בכלל ידעה איזו יבלת מכוערת יפוצץ הפוסט שלה - כל זה לא מעניין. ולמה שיעניין? להרים גבה זה משעמם. לעשות קציצות זה מרגש.
אה, מיד אחר כך היא כתבה שהיא יודעת שהיא לא יודעת? שלא חשבה שיש כזה הבדל טראגי בין פוסט על ערבים לפוסט על הומלסים? אמרה דברו אלי, הכניסו אותי לשיחה? מעניין את הסבתא. מלכתחילה היא בעצם לא אמרה שום דבר, אלא פשוט הסתבכה, והשד יודע מה בדיוק הלך שם, ומאז רק מנסה לומר "די"? חמוד. מצחיק. וכעת נחזור ללוח השידורים, ונראה כמה רחוק אנחנו מצליחים להעיף אותה.
אני מכיר את זרובבלה רק קצת. נראה לי שזו לא הפעם הראשונה שבה היא משלמת בריבית על זה שהיא לא דופקת חשבון - לפעמים באופן מלא קסם ולפעמים באופן חסר מזל. אני מניח שהיא תשרוד את הדבר שעושים לה עכשיו - הדבר שבניגוד לפוסט הקצת-דפוק ההוא , נעשה באופן יזום, אישי, ממוקד, ומלא בדם בעיניים. נראה לי שבסופו של דבר היא תהיה בסדר.
אבל זה לא אומר שאתם לא חבורת חזירים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: