|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
איך לנצל את הפגנות החרדים כדי לעשות כסף קל
every now and then החרדים מפגינים בירושלים - בין אם זה נגד פתיחת חניון בשבת, נגד מעצר האם המרעיבה או נגד העתקת הקברים מבי"ח ברזילי באשקלון.
אני רק רוצה להזכיר לכל הנוגעים בדבר - חרדים ומשטרה כאחד - שיש ברשותי מלאי מתחדש תמידית של חיתולים צואים, החביבים כל כך כנשק ביולוגי אלטרנטיבי. מוכנה למכור סטוקים לכל המרבה במחיר.
| |
דבר היחצ"ן: למה אתם מתייחסים לאייפון?
רני רהב שלח היום מייל תוכחה: איך ייתכן שעם יציאת האייפון בארץ, מדורי הטכנולוגיה והעיתונים מתעסקים במכשיר הזה של אפל, כותבים עליו ועל האפליקציות שלו, ולא מזכירים בכלל חברות אחרות? דבר הרני:
"בשבועות האחרונים אנחנו עדים לכתבות רבות העוסקות באייפון ובאפליקציות של האפסטור, כולל סקירות של מיגוון אפליקציות המומלצות על ידיכם.הכתבות מציגות את החידוש בהיצע האפליקציות לצרכן הישראלי אולם אינן מציינות בשום הקשר ובשום מקום כי גם לבעלי NOKIA יש את ה ovi store המציעה אפליקציות לכל משתמשי NOKIA המהווים, כפי שגם אתה יודע, כ 50% ממשתמשי הסלולר בישראל!
לצערי אינכם מבקשים התייחסות מנציגי NOKIA בארץ בכל נושא האפליקציות.
צרכנים אינם צריכים לרוץ ולהחליף טלפון כדי להנות ממיגוון אפליקציות עשיר.כל ישראלי שני מעצם זה שיש לו NOKIA, יכול עם המכשיר שיש לו להיכנס ישירות ל-ovi ולהוריד ישירות למכשיר האישי שלו מיגוון אפליקציות שרובן אף בחינם.
כקורא, הייתי מצפה לקבל את התמונה המלאה ולא חלקי תמונה שבסופו של דבר רלבנטיים לחלק זעום מקהל משתמשי הסלולר בארץ. אני מקווה כי נראה בעתיד הקרוב כתבות מאוזנות ומשקפות יותר בנושא זה.
בברכה,
רן רהב
דובר יורוקום נציגת NOKIA בישראל"
תגובתם המנומקת של חברי מולדבסקי ובניו לנושא:
ככותבים, אנחנו מבטיחים כי החל מהיום, בכל כתבה שתעסוק בנוקיה, בסקירת אחד המכשירים של החברה או בחנות האפליקציות שלה, נקדיש לנוקיה לא יותר מ-50% מהכתבה, וזאת כדי שנוכל להציג, כבקשתך, את התמונה המלאה: אייפון, סמסונג, מכשירי אנדרואיד, שוק האפליקציות לאנדרואיד, חנויות אפליקציות של חברות אחרות וכו'.
| |
 הכי אני אוהב נציגי שירות שמבינים עניין
אתמול בלילה התחלתי לקבל מבול של ספאם יד שניה: מישהו שלח ספאם תוך ציון כתובת המייל שלי בנטוויז'ן בשדה From, ומכיוון שרשימת התפוצה שלו לא היתה מעודכנת, כל ספאם כזה שנשלח לכתובת שאינה קיימת הוחזר עם הודעת שגיאה ל"שולח" - כלומר אליי, דרך השרתים של נטוויז'ן. כשהצטברו כ-800 הודעות כאלה פניתי (דרך טופס באינטרנט) לנטוויז'ן ושאלתי מה אפשר לעשות.
היום חזר אליי נציג בטלפון והאשים אותי שכביכול הסגרתי את הסיסמה שלי, או פתחתי קובץ במייל זדוני כלשהו, וכך הספאמר הצליח להשתלט על החשבון שלי ולשלוח ממנו הודעות. הסברתי לו שלא, זה לא עובד ככה, כל אידיוט יכול לשלוח מייל שייראה כאילו הגיע מהכתובת שלי, ומה התשובה? "אין מה לעשות, מקסימום אפשר לסגור את תיבת המייל הזו שלך". תודה רבה באמת.
אז הנה, בכירי נטוויז'ן, בואו תלמדו משהו ותלמדו גם את נציגי השירות שלכם:
אם יש לכם שירות אחסון כלשהו שתומך ב-PHP (שזה בערך כל שירות בעולם), וחשבון מייל משלו שלא צריך להיות קשור בשום אופן לחשבון של הקורבן (בדוגמה שלנו, התמיכה של נטוויז'ן), פשוט כתבו את הקוד הבא:
וברגע שתפעילו אותו, יגיע מייל בשמכם (המזויף כמובן) לכל מי שרוצים. הנה צילום מסך מהמייל הפרטי שלי, שימו לב לשם השולח:
נו, העיקר שאפשר להאשים את הלקוח. השאלה היחידה היא מאיפה הספאמר קצר את הכתובת שלי בנטוויז'ן, כולל שם משתמש שהוחלף לפני שנים רבות ומעולם לא היה בשימוש. ניחוש אחד, חבר'ה.
| |
ארז אפרתי והנשמות הטהורות
אבהיר מראש: אין מטרתו של פוסט זה לתקוף את ארז אפרתי דווקא. ארז אפרתי הוא רק משל, דוגמה שחוזרת על עצמה כמעט בכל פשע בפרופיל גבוה.
מיד עם פרסום שמו של ארז אפרתי כחשוד בניסיון האונס בנמל תל אביב, החלה סאגה מתוזמרת היטב של כל חבריו ומכריו, לאמור: "הוא מותק של בנאדם, כל כך רגיש ועדין. במו עיני ראיתי אותו מעביר זקנה את הכביש". זה קורה בכל פעם - מעטים העבריינים (לכאורה) שקרוביהם מוכנים להעיד עליהם שהם חארות של בני אדם. העיתונות משתפת פעולה עם המסנגרים מטעם עצמם, כיוון שהם מעצימים את הדרמה ומוכרים טוב יותר את הסיפור. אנחנו כבר לא מצפים להרבה מבני משפחת אלפרון, אבל כשמלח הארץ עושה דבר שלא ייעשה - או אז עולות שאלות מטרידות שקשה לנו להתמודד עימן, ואולי אנחנו גם לא רוצים (כפי שניסח זאת אחד מראשי יחידת האבטחה בה הועסק ארז אפרתי: "אם במקרה של אפרתי לא יכולנו לאתר את הנטיה הזו מראש, אצל מי כן נוכל?").
לכל רחוב יש שם פרטי
אשר מעיד על טיב יושביו
ובכל זאת, נדמה שבמקרה של אפרתי מקהלת עדי האופי היתה מתוזמרת הרבה יותר. אפשר להבין: אפרתי אינו סתם אדם מן הישוב - הוא ממלא אחר האתוס הצהל"י של יפי הבלורית והתואר, שומר ראשו של הרמטכ"ל המביא תחת כנפיו שלום ובטחון בכל אשר ילך. הוא גם מייצג את ערכי המשפחה הנעלים - המקרה הביש תפס אותו ימים ספורים לפני נישואיו, אך ארוסתו הנאמנה הבטיחה לחכות לו והביאה אוכל ביתי אל תא המעצר. בקיצור, ארז אפרתי הוא בחור כארז, ממש א"א.
ברחוב הנשמות הטהורות
הנערים עושים צרות, ונטפלים לנערות
חבריו של אפרתי מיהרו לסנגר עליו - ובמקביל להכפיש את שמה של המתלוננת, השרמוטה הזו, רווקה הוללת שנפגשה עם "ידיד" וחוזרת לרכבה, לבד!, בשעות לא שעות. מה היא חושבת לעצמה, ככה, שהיא מרשה לעצמה להסתובב בשעות כאלה מחוץ לבית? ברור שהיא הביאה את זה על עצמה.
גלגול האשמה לעבר המתלוננת חסרת הבושה, שללא ספק רצתה לנקום בצדיק התמים בו קינאה, הוא טיעון שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש. החל מא' מבית הנשיא, שיום אחד הגיעה לעבודה בחצאית, אז אל לנו להתפלא שהוא לא עמד בדחף ושלח את ידיו; וגם פה, המתלוננת הלכה במכנסיים וגרביונים, אז מה הפלא שלסרן א' לא עמד כוחו והוא היה חייב להסיר אותם ממנה? (לכאורה, כמובן, שהרי ארז אפרתי היה שיכור, ובכלל היה נהג אחראי מאד ולכן שלח את חבריו לכל עבר והוא עצמו רצה להשתין שניה לפני שיתפוס מונית הביתה והוא שכח, הו הוא שכח, מאין בא ולאן הלך).
ברחוב הנשמות הטהורות
שלחו שלושה למאסר, מפני שלא ידעו מוסר
טוב לו, לסרן ארז אפרתי, שיש לו חברים תומכים כאלו, שמוכנים ללכת אחריו באש ובמים. אולם טוב יהיה גם להם, לחברים, אם יעצרו לרגע לחשוב שמא יש בתיק (לכאורה) עדויות חותכות כמו עדי ראיה או הדנ"א שנמצא על גופה של המתלוננת. וטוב עוד יותר יהיה אם הם לא יקפצו ויזעקו בצורה אוטומטית שזו היא ששתלה את הדנ"א במטרה לנקום בו. אני מבינה את החברים של אפרתי, שמכירים אותו בצורה אחת ולא היו רוצים לחשוב שיש בו צדדים אחרים. אבל תגובות אוטומטיות כאלו - מעבר לכך שקל מדי לייצר אותן - לא גורמות לי לחשוב שמא ארז אפרתי או לצורך העניין כל נאשם אחר, זכאי. אם כבר, הן יוצרות בי תחושה של התניה פבלובית - "אתה אמרת משהו רע על החבר שלי, אז אני אכנס בך בכל הכוח ואלכלך עליך". והרי אם יש משהו שהחברים של אפרתי וארוסתו טוענים, זה שמעלילים עליו ומכפישים את שמו. אז לעשות את זה לו זה לא טוב, אבל כשהם מטילים רפש בבחורה שהתלוננה זה כן בסדר?
| |
וידוי מביך: הזדקנתי טכנולוגית
הזדקנתי. אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לימים שבהם כשרציתי לשמוע מוזיקה, הכנסתי דיסק למערכת, וכשרציתי להעביר שיר - לחצתי על Forward. בעצם, אולי אני לא מתגעגעת למכשירי הקומפקט דיסק כמו לידיעה מה מפעיל מה. חיפוש אחר סדר או היגיון כלשהו.
היום, אני מאזינה למוזיקה בעיקר דרך האקס בוקס שמחוברת למחשב. כדי להעביר שיר צריך למצוא את השלט הנכון (אם אני לא זוכרת שעושים את זה דרך הגיימפאד), להפעיל את האקס בוקס (אם השלט נרדם), להגיע לממשק השליטה ולהעביר שיר. הסיכוי שבדרך אלחץ על משהו לא נכון ואגיע איכשהו לממשק הגלריות או לסצינה מתוך המטריקס שבדיוק ראינו אתמול בבלו-ריי (זמני. קיבלנו לבדיקה) גדולה יותר מהסיכוי שבסופו של דבר אפטר מהיבבן ששר ברקע ועוד שניה אחת איתו ואהיה מוכנה לשבור את המכשיר, רק שישתוק.
לאט לאט אני הופכת לזקנה נרגנת שלא מסתדרת עם טכנולוגיה ולא יודעת איך לתכנת שעת הקלטה בוידאו, שלא לומר ללחוץ על ה-Play. וזה מבהיל.
:-(
| |
הקלות הבלתי נסבלת של ניוד מספרים
לאחרונה חזרתי לביתי לאחר חופשה ארוכה בחו"ל, רק כדי לגלות שקו הטלפון חסום לשיחות יוצאות. האפשרות שהקו נותק בשל חוב שלא שולם נשללה לאחר שהתברר שהאינטרנט עובד כרגיל. בירור במוקד 199 של בזק העלה כי הגשתי בקשה לניוד הקו לחברת HOT - בקשה שבוצעה ב-29 באוקטובר. "הכיצד?", תהיתי, "הרי לא הייתי בארץ". "קיבלנו בקשה. זה לא מתפקידנו לבדוק אותה" אמרו בבזק, אבל הואילו לתקתק על המחשב ולבדוק שהקו אכן היה רשום על שמי במהלך כל אותו הזמן. "כבר 17:00 והנציגים הרלוונטים ב-HOT בטח סיימו את יום העבודה", שחו בבזק, "נבדוק איתם את הנושא מחר ונפצח בתהליכים להשבת הקו".
את הערב העברתי בנסיונות להתקשר למספר הטלפון שלי, כדי לגלות מי לקח לי את הקו. במשך שעות החזירה האפרכסת צליל תפוס, עד שבסופו של דבר הואיל מר ש.פ לענות. "זה היה מספר הטלפון שלי מאז ומעולם", הוא טען, "אתם מאשימים אותי שהעבירו לכם את הקו בטעות? לא יכול להיות שזה מהספר שלכם, אמרו לי שבעלי הקו בחו"ל, זה המספר שלי והטלפון שלי ומותר לי לנייד אותו תאשימו את בזק שלא בדקו". באין פרטנר לשיתוף פעולה גיגלנו את שמו, לראות מה נמצא. לא דובים ולא יער - מספר הטלפון שלו אמנם דומה מאד לשלנו, xxx-YZab במקום xxx-abYZ, אבל דומה זה לא זהה.
יום שישי, 8:30 בבוקר
אופטימית, חיכיתי לבזק שיעדכנו אותי מה העלה הבירור שלהם. בינתיים התקשרתי לשירות הלקוחות של HOT כדי לנסות להזיז עניינים גם מהצד השני. הנציגה גילתה אמפתיה וביקשה ממני להמתין על הקו בעודה מבררת את הנושא עם מנהלת המשמרת. לאחר דין ודברים ומספר בירורים נוספים, הוחלט: "זו לא אשמתנו. אנחנו בודקים כל בקשה לניוד ומחויבים לוודא שהמספר נמצא בבעלות המבקש".
"אבל אין לו שום הוכחות שזה הקו שלו. תראו לי את חשבונות הטלפון שהוא שלח", ניסיתי.
"מדובר בחסיון לקוח. לא נמסור לך את הפרטים האלה".
"אז תעברו על הטפסים שלו ורק תגידו לי אם המספר שמופיע בחשבון הטלפון תואם למספר שהוא ביקש לנייד".
"מדובר בחסיון לקוח אנחנו לא יכולים להגיד לך דבר כזה".
"אבל זה המספר שלי!".
"זו לא הבעיה שלנו. אנחנו בדקנו".
"את ראית במו עינייך את טפסי הבקשה? את ההוכחות שלו שהקו אכן שלו?", זעמתי.
"לא".
"אז אל תגידי לי שבדקתם. את לא יכולה לדבר בשם אחרים".
"בדקנו".
"פגשת את מי שבדק?".
"לא".
"אז לא בדקתם".
"בדקנו".
"את מוכנה לפחות להודות שאם, ולו בשם האפשרות התיאורטית, לא בדקתם, או שבדקתם וחלה טעות כלשהי בהקלדת המספר, הרי שחל ניוד שגוי?"
"כן".
"תוכלי לבדוק לי את זה בבקשה?"
"בוודאי, אעדכן אותך בהמשך היום".
לא אלאה אתכם: היא לא בדקה. היא כן ציידה אותי בתובנה נוספת: "זו לא האחריות שלנו. זו האחריות של בזק, שהקו נמצא בבעלותם, לוודא - עם הגיע ההוראה לניוד - שבעל הקו לקוח שלהם". ובכן, לא. משרד התקשורת קובע מפורשות שהחברה הקולטת (קרי: החברה אליה רוצים לעבור, ובמקרה זה HOT), אחראית לבדה לתהליך קליטת הטפסים, בדיקתם ואישורם, והודעה לחברה השניה על מנת שתעביר את הקו. עוד מנחה משרד התקשורת, בניסיון לייעל את המעבר, שעל התהליך לקחת לא יותר משלוש-ארבע שעות מרגע הבקשה ועד שיועבר הקו בפועל.
בינתיים, שיחה נוספת ניסתה לעורר את מוקד בזק.
"גנבו לי את הקו, גנבו לי את הזהות. מישהו נייד את הקו שלי בניגוד לרצוני והבטחתם שתטפלו בנושא"
"זו לא האחריות שלנו. אנחנו רק מקבלים מספרים, HOT היו אמורים לוודא שהמבקש הוא בעל הקו".
"אבל זה ניוד שבוצע בטעות"
"זה לא משנה. אלא אם כן HOT תודה שמדובר בניוד שגוי, לנו אין מה לעשות. נוכל מהצד שלנו לשלוח טכנאי שיחזיר לך את הקו, אבל רק ביום שלישי. יש פה עומס, גברת"
"אז אני רוצה לנייד את הקו בחזרה"
"את לא יכולה. זה לא הקו שלך"
"זה כן הקו שלי. אבל גנבו לי אותו"
"את לא יכולה לבקש עבורו ניוד בשלב הזה"
"את רוצה להגיד לי שבמשך סוף שבוע שלם פלוס שלושה ימי עבודה לא אוכל לקבל שיחות עבודה בגלל מחדל שלכם/של הוט?"
"אם תרצי, אוכל לשלוח להם בקשה עם השם שלך, כדי שיבדקו אם בוצע ניוד שגוי"
"הם לא ימצאו כלום תחת השם שלי. לא אני ביקשתי לנייד את המספר. אני הייתי בחו"ל ואני בכלל לא מנויה של HOT - לא בכבלים, לא באינטרנט ולא בטלפון - כך שהם לא ימצאו כלום תחת השם שלי. נסי אולי לשלוח את מספר הקו"
ישבנו לעשות סיכום ביניים: HOT אומרים שזו אחריות של בזק, בזק אומרים שזו האחריות של HOT. אף אחד מהנציגים לא מוכן אפילו לבדוק אם בוצעה טעות (אוקיי, נכון, הם אמרו שהם יבדקו. אבל בשלב זה של השיחה נראה היה כאילו זה נעשה כדי להוריד את הנודניקים האלה מהקו. תחושה שהתבררה בדיעבד כנכונה).
לא שבר משבר
באין ברירה, הפעלנו את התותחים הכבדים: פנינו לחבר מתכנת בבזק בינלאומי, שהפעיל חבר אחר שלו שעובד בבזק, ובמקביל פנינו לדוברת HOT (תוך ציון מפורש שמדובר בעניין אישי), שהבטיחה להפנות אלינו מישהו מהחברה. עצוב לומר זאת, אבל זו היתה נקודת המפנה ומה שהציל את המצב. מאותו רגע, מוקד הניידות של הוט נכנס לפעולה (בפעם הבאה אדע לפנות ישירות אליהם ולא לעבור את משוכת שירות הלקוחות הרגיל), והנציגה שהוצמדה לנו תקתקה עניינים והעלתה רעיונות יצירתיים כדי לפתור את הבעיה. מי היה מאמין - נציגה אחת! שטיפלה בנו לכל אורך הדרך! והתקשרה אלינו מיוזמתה! בלי שנצטרך לנדוד בין נציגים שונים ולספר להם את כל הסיפור מהתחלה! היא אפילו לא התכחשה לאחריות של הוט בנושא.
כל אותו זמן, אגב, המשיך ש.פ לטעון כי זה הקו שלו והמספר שלו. באתר 144 בזק אף הגדילו לעשות לעדכנו את הנתונים, כך שהמספר כבר שויך לאדון תחת שמו, ואילו שמי שלי נעלם ממסד הנתונים שלהם, שהרי אין לי יותר מספר טלפון קווי.
כדי לוודא שהמספר ינויד בחזרה לבעליו ביקשו הוט - בקשה הגיונית בהחלט בשלב זה - שאפקסס להם חשבונות טלפון שלי. פקס אין לי, אבל סורק כן (שלא עבד. בסוף מצלמה רגילה עשתה את העבודה), כך שאסמכתאות מתקופות שונות נשלחו אליהם במייל להוכיח שמדובר אכן בקו שרשום על שמי ואני משלמת את חשבונות הטלפון שלו. מאותו רגע עניינים תוקתקו ביעילות מופתית אף יותר: נציגת התמיכה של מחלקת ניוד חזרה אלינו ואמרה שהוט יוציאו באותו רגע הודעה בדבר ניוד שגוי. אלא מה, השעה כבר קרובה ל-11 בצהרי יום שישי, ולא נותר זמן רב עד הדדליין של בזק לקבלת ניודים אחרונים ליום זה. בזק, אלא מה, טענו שיידרש להם זמן לנייד אותנו בחזרה ויתכן שלא יספיקו ובכלל, אולי בכל זאת הם יצטרכו לשלוח טכנאי (הפעם הם הסכימו להמתיק את גזר הדין ליום ראשון, במקום יום שלישי). כמובן, בסופו של דבר הם ניצלו את ההזדמנות כדי לעדכן שהבקשה הגיעה אליהם מאוחר מדי (ולפחות התקשרו כדי לדווח שהתקבלה בקשה לניוד שגוי ושהקו אמור לחזור אלי) והכריזו שאני יכולה לצפות לקו הטלפון שלי ביום ראשון בשעה 14:30. למה לא בבוקר? ככה.
ביום ראשון בבוקר היתה זו הנציגה של הוט שהתקשרה אלי לעדכן איך מתקדם התהליך (בזק שוב טענו שצריך לשלוח טכנאי ושלא ניתן לעשות זאת בתהליך ממוחשב בלבד. טכנאי לאן - אלי הביתה? לאזור המרכזת? לבזק הפתרונים. לי הם לא הודיעו כלום), וב-14:30 התקשרה למספר הקווי כדי לוודא שהוא אכן חזר לרשותי.
בינתיים התבררו עוד כמה פרטים: יש שתי דרכים לבקש ניוד מספרים - באמצעות טופס ניוד, אליו יש להצמיד אסמכתאות שיוכיחו כי הקו נמצא בבעלות המבקש (למשל, צילום חשבונות טלפון), או כאשר טכנאי נמצא כבר בבית הלקוח, ואז הוא יכול להעביר את הקו מיידית לאחר שהתקשר למספר ווידא שהוא שייך ללקוח. במקרה זה, טכנאי הוט כבר היה בביתו של ש.פ, וזו הפיסה החסרה בפאזל: לא ברור האם הוא ויתר כליל על הבדיקה, או שמא התקשר למספר אך לא הרים את שפופרת הטלפון בעצמו כדי לשוחח עם פ'. ההשערה שלי היא ששיחה נוספת שנכנסה באותו רגע גרמה לטלפון לצלצל בדיוק ברגע שהתקשר, כך שהוא היה סבור שאולי מדובר בשיחה שלו. כך או כך, הוא לא ענה לשיחה והעביר את הקו ללא בדיקה מספקת. בתום הסאגה הארוכה, כך נדמה, המשיך ש.פ לטעון כי מדובר במספר שלו, אך משהתבקש להציג הוכחות - אלו לא הגיעו. ההודעה על הניוד מטעם בזק, אגב, הגיעה - באיחור של שבועיים - אל מעוני. ש.פ המסכן, עד עכשיו הוא לא יודע שבזק מצטערים על שבחר לעזוב אותם.
המסקנות עגומות
אני בכלל לא רוצה לחשוב מה היה עלינו לעשות לולא היו לנו מספר קשרים שיכולנו לנצל. שירות הלקוחות של שתי החברות התנהג בצורה מבישה, וניסה לנפנף אותנו. כמה זמן היינו ממשיכים להתנהל מולם לולא הפנו אותנו מראש למוקד הניידות? כמה זמן היה נדרש לנו להתנצח מול נציגים לולא נציגה אחת לקחה עלינו אחריות והזיזה עניינים? כמה זמן היה עובר עד שמישהו היה נוכח שחלה טעות ושאדם אחר קיבל את החיים שלנו אליו הביתה - מספר טלפון, שיחות בעניני עבודה, שיחות מההורים?
| |
אני שונאת לחשוב שנמאס לי מהחתולה
נמאס לי. נמאס לי שהיא מעירה אותי כמעט בכל לילה, בסביבות 3 או 4 בבוקר, מחפשת צומי. היא כל כך מוכוונת מטרה שגם אם יש יריעות אלומיניום על הדלת, או חתיכות מסקינטייפ עם שבבי פלפל חריף - או כל דבר אחר שמבריח חתול ממוצע - לה זה לא משנה. היא תוקפת את הדלת, מייללת, שורטת, מגרדת, מתנפלת עד שנתעורר. ומאותו רגע, היא השיגה את מטרתה. מאותו רגע, זה lose-lose situation: אם מישהו מאיתנו יקום אליה - היא קיבלה את הצומי שלה, ולא אכפת לה בכלל אם זה צומי טוב או רע. היא את שלה השיגה והיא תחזור שוב כי השיטה עבדה; אם לא נקום אליה, הרי שכבר התעוררנו ובמשך שעתיים לפחות אנחנו נדונים להאזנה ליללות ולגירודים שלה.
משחקים לפני השינה עייפו אותה - רק עד שתיים בבוקר לערך, ואז היא התעוררה וחזרה להציק; אוכל לפני השינה - כנ"ל; קטניפ - עבד במשך יומיים עד שהיא ספגה אותו למערכת והגיבה כאילו כלום; תשומת לב לחתולה השניה בכל פעם שהיא מעירה אותנו - זו היתה שיטה נהדרת, ששלחה אותה להצטנף נעלבת בפינת הספה, אבל אחרי שלושה ימים היא התגברה והתנפלה על הדלת בכוחות מחודשים מיד ברגע שמי מאיתנו חזר למיטה.
בעיניה זה משחק. אבל לי נמאס כל כך. אני עייפה.
| |
געגועי לחתולים של ראפידשר
כבר יצא לנו להיתקל בלא מעט אימותי CAPTCHA מעצבנים. החל מסלסולי האותיות הבלתי אפשריים שתיבת הג'ימייל מכריחה אותנו לזהות מדי פעם וללא כל סיבה ברורה ועד לחתולי הגיהינום של Rapidshare, כמעט כל קפצ'ה (לבריאות) בו נתקלנו דרש דקות ארוכות של בהייה במסך והטיית הראש בזוויות שהיו גורמות לכל כירופרקט להתפלץ . מה שאנחנו הכי אוהבים בעבודה שלנו הוא שכל יום מגלים בה דברים חדשים. כך, במסגרת הכנת כתבה על נושא אחר לגמרי יצא לנו להיתקל בקפצ'ה (שוב לבריאות, בטוח שאין לך שפעת חזירים?) הבאה, שמגדירה מחדש את ה-WTF:
בדקנו, ולא מדובר בבעיית קידוד, שפה זרה או דאחקה בקלינגונית. לנו אין מושג מה זה, אז אם אתם יודעים אנא טקבקו לנו את הפיתרון. בין המנחשים נכונה תוגרל שערה משפמפמו של ארנב הקטניפ היפני.
| |
ג'פניקה, סניף גבעתיים
מה הזמנתי: נודלס עוף
וביתר פירוט: נודלס מאטריות ביצים עם ירקות ועוף, בתוספת רוטב חלב קוקוס (ומנה נוספת ללא רוטב חלב קוקוס).
מחיר: 34 שקלים למנה
25 דקות המתנה לטייק אווי
עובדי נענע10 דיווחו בהתרגשות על פתיחת הסניף החדש של ג'פניקה ברח' תפוצות ישראל 5 בגבעתיים, שתי דקות הליכה ממשרדי נענע10. כיוון שההיצע הקולינרי של אזור רח' כורזין דל למדי, אפשר היה להבין את ההתלהבות.
שני אנשים הגיעו לג'פניקה קצת לאחר השעה 12 בצהריים וגילו סניף ריק – שלושה או ארבעה שולחנות היו תפוסים, ושלוש מלצריות הסתובבו ללא מעש. ההזמנה בוצעה בשעה 12:21. חמש דקות לאחר מכן התיישבנו בכסאות הבר כדי שלא נחכה בעמידה. בשעה 12:35 הקופאי סר למטבח על מנת לבדוק מה שלום ההזמנה. מנות אחרות, ובהן הזמנות טייק אווי, יצאו מהמטבח בשרשרת. אוכל לנו – אין. סימני העצבנות הקלים שניכרו שלחו את הקופאי אל המטבח שוב, ב-12:45. הפעם הוא השתהה שם במשך מספר דקות (כנראה פחד לחזור בידיים ריקות, וטוב שכך. הייתי על סף ביטול ההזמנה), עד ששב ובידיו שתי המנות שהוזמנו. עובדים אחרים באתר שהזמינו טלפונית דיווחו על המתנה בת 50 דקות.
איכות האוכל
המנה משביעה, ייאמר לזכותה, אבל בכל שאר הפרמטרים היא לא זוכה לציון מסעיר. הנולדס היו רכים, תוספת הירקות נדיבה, אך כחצי מהירקות התגלו כפיסות בצל לבן ופיסות בצל ירוק חתוכות בגסות. הבצל היה היחיד שנתן טעם למנה – פרט אליו היא היתה תפלה לגמרי. במנה בתוספת חלב הקוקוס, השתלט חלב הקוקוס על טעם המנה (שלולית רוטב גדולה ממנו נותרה בתחתית קרטון ההזמנה), אך בלעדיו גם היא היתה מוגדרת חסרת טעם כלשהו.
בשורה התחתונה: תודה, אבל לא תודה.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
