הזמן הוא אוקטובר 1990. המקום: ועידת המפלגה השמרנית בבריטניה. ראש ממשלת בריטניה דאז, אשת הברזל מרגרט תאצ'ר, עולה לנאום. היא לא יכולה שלא להתייחס למפלגה היריבה, הליברלים. בנימוס בריטי מושלם היא מסבה את תשומת לב הנוכחים ללוגו החדש של הליברלים וקובעת: This is a dead parrot. והיא גם ממשיכה.
צחוק הגורל הוא שכשבועיים לאחר אותו נאום, חבריה של תאצ'ר למפלגה תקעו לה סכין בגב.
רני רהב שלח היום מייל תוכחה: איך ייתכן שעם יציאת האייפון בארץ, מדורי הטכנולוגיה והעיתונים מתעסקים במכשיר הזה של אפל, כותבים עליו ועל האפליקציות שלו, ולא מזכירים בכלל חברות אחרות? דבר הרני:
"בשבועות האחרונים אנחנו עדים לכתבות רבות העוסקות באייפון ובאפליקציות של האפסטור, כולל סקירות של מיגוון אפליקציות המומלצות על ידיכם.הכתבות מציגות את החידוש בהיצע האפליקציות לצרכן הישראלי אולם אינן מציינות בשום הקשר ובשום מקום כי גם לבעלי NOKIA יש את ה ovi store המציעה אפליקציות לכל משתמשי NOKIA המהווים, כפי שגם אתה יודע, כ 50% ממשתמשי הסלולר בישראל!
לצערי אינכם מבקשים התייחסות מנציגי NOKIA בארץ בכל נושא האפליקציות. צרכנים אינם צריכים לרוץ ולהחליף טלפון כדי להנות ממיגוון אפליקציות עשיר.כל ישראלי שני מעצם זה שיש לו NOKIA, יכול עם המכשיר שיש לו להיכנס ישירות ל-ovi ולהוריד ישירות למכשיר האישי שלו מיגוון אפליקציות שרובן אף בחינם.
כקורא, הייתי מצפה לקבל את התמונה המלאה ולא חלקי תמונה שבסופו של דבר רלבנטיים לחלק זעום מקהל משתמשי הסלולר בארץ. אני מקווה כי נראה בעתיד הקרוב כתבות מאוזנות ומשקפות יותר בנושא זה.
בברכה,
רן רהב דובר יורוקום נציגת NOKIA בישראל"
תגובתם המנומקת של חברי מולדבסקי ובניו לנושא:
ככותבים, אנחנו מבטיחים כי החל מהיום, בכל כתבה שתעסוק בנוקיה, בסקירת אחד המכשירים של החברה או בחנות האפליקציות שלה, נקדיש לנוקיה לא יותר מ-50% מהכתבה, וזאת כדי שנוכל להציג, כבקשתך, את התמונה המלאה: אייפון, סמסונג, מכשירי אנדרואיד, שוק האפליקציות לאנדרואיד, חנויות אפליקציות של חברות אחרות וכו'.
מסוג הידיעות שהיו יכולות להיות דביליות מספיק כדי למצוא את דרכן ל"לא ארץ לארנבים":
האתר הרשמי של ספרד, בו היא מריצה את עצמה לנשיאות האיחוד האירופאי, נפרץ בידי האקר. עד כאן אין שום דבר מעניין. אלא שההאקר האלמוני לא ניסח מכתבי שטנה ולא פרץ כדי לפרוס את משנתו הפוליטית - הו לא, הוא רק ריצף לספרדים את האתר בתמונות חייכניות של רואן אטקינסון כמיסטר בין. שזה, אם חושבים על זה, הרבה יותר גרוע.
למרבה האכזבה, תמונתו של אטקינסון/בין לא עלתה סתם כי זה מצחיק, אלא בשל דמיונו-לכאורה לראש ממשלת ספרד, חוזה לואיס רודריגז זאפאטרו (הנה, כזה שם יכול להכניס אתכם ל"לא ארץ לארנבים").
(מימין: צילומסך של האתר לאחר שנפרץ, משמאל: חוזה לואיס רודריגז זאפאטרו)
שנת2010מתקרבת בצעדי ענק וזו הזדמנותטובה לסכם עשור של שינויים טכנולוגיים. עבורנו, בערוץ המחשבים של nana10, זה היה עשור של תהליכים – דברים שפעם נחשבו לבלתי אפשריים והיום הם מובנים מאליהם. מעניין אותנולשמוע את החוויות האישיות שלכם ואיך אתם מתייחסים לשינויים העצומים שעברועלינו.
ספרו לנו איך הטכנולוגיהעיצבה את חייכם בעשור האחרון, כשכל יום נתמקד בצדדים אחרים של התקופה. מדי יום או יומיים נעלה נושא חדש לדיון, המאיר אספקט אחר של העשור, מצמיחת הבלוגים והביטוי האישי ברשת ועדהמעבר מדיסקטים גדולים שהכילו כמות זעומה של מידע לאחסון המידע בענן. תוכלו להשאיר לנו טוקבקים עם הסיפורים שלכם (באתר nana10) או לשלוח לנו מייל.
ומה יצא לכם מזה? בין שולחי התגובות שנבחר לפרסם באתר נגריל מדפסות של אפסון, נגני מוזיקה מתנת סאנדיסק, את המדריך העברי לאייפון של זיו קיטרו ועוד. זוכים ראשונים יוכרזו בסוף דצמבר, וסיבוב נוסף של זוכים יוכרז בינואר.
אם לא שמתם לב אז בזמן האחרון מתחוללת מלחמת תרבות בעוצמת להבות ששורפת מחיצות, חרצובות לשון ואנשים טובים על הדרך. זו מלחמה בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה, לבין ישראל הישנה וישראל החדשה. הקרב הראשי נערך בשדה המוזיקה בין הזמר המכונה מזרחי לבין כל השאר או לזמר המכונה בעזות מצח "ישראלי". קרב נוסף ניטש גם בעולם הספרות בין צומת ספרים שמוכרת ספרים במשקל לבין אלו הרואים עצמם מגני התרבות שרוצים להגביל את ההנחות על ספרים חדשים. קרבות תרבותיים אחרים נערכים בעיתונות, בטלוויזיה ובכל מדיום אחר.
למה אני בכלל מספר לכם את זה ומוסיף עם מילים לקלחת הרותחת ממילא? מכיוון שמעטים מתייחסים לפן הטכנולוגי וחשוב לזכור שהטכנולוגיה היא אף פעם לא ניטראלית והיא נוקטת קו תקיף ופעיל במלחמת התרבות המתרגשת עלינו. אמנם טכנולוגיה היא רק אוסף של פטנטים והמצאות אבל השימוש בה מאפשר לראות את הדברים בצורה קצת אחרת. חברות הסלולר למשל כבר מזמן אינן רק חברות המוכרות זמן אוויר אלא למעשה הפכו לתמנון ענק המוכר אושר בקופסה מתכתית קטנה ובגלל כוחם העצום הן למעשה הפכו גם לספקיות תרבות ראשיות. חברות הסלולר מאפשרות הורדה של תכנים ישירות לסלולר או דרך המחשב. בזכות או בגלל הסלולר אמנים רבים מתפרנסים דרך ההורדות שלכם. בנוסף, לפני מספר חודשים הוכרזה תחרות מטופשת של סיפור קצר בהודעות טקסט ואף יש מיזם עסקי המאיים ביצרת ספרים המותאמים לפורמט הסלולרי, כלומר קצרים מאוד ובהמשכים.
משה פרץ בראיון לידיעות אחרונות מעיד שחברות הסלולר לא מעצבות קהל אלא מאפשרות פשוט הורדה של מוזיקה והעם הוא זה שקובע ואת השירים שלו, כלומר של משה פרץ, העם רוצה לשמוע. בדיוק על זה יוצא קצפה של חוה אלברשטיין שבאותו עיתון מתלוננת על אותם הפרצים שמתלוננים על קיפוח אך מסתובבים עם מרצדס ומשמיעים רק אותם ברדיו.
אני לא רוצה להיכנס לויכוח של תרבות גבוהה ושל תרבות נמוכה למרות שאני אישית חושב שאפשר להגדיר כאלו ואני רוצה עוד פחות להיכנס לויכוח על מהותה של ביקורת והאם ניתן בכלל לבקר בחירות של אנשים שכל רצונם הוא כפי שאמר רענן שקד בבוטות "לנענע את התחת ולתת בכפיים". אני כן רוצה למתוח ביקורת על כך שחברות הסלולר הפכו לספקיות עיקריות של תרבות, מגמה שרק תתרחב. הפורמט הסלולרי במהותו הוא פורמט נגיש, פופולארי ופחות מחייב. למה אני אומר פחות מחייב? הורדת רינגטונים היא דבר לא מחייב מכיוון שזה לא שיר שלם אלא בד"כ פזמון. באופן כזה אין אפשרות להתחבר לשיר וככל שהשיר יהיה יותר קליט, יותר נגיש, פחות מתעסק במילים ויותר בלחן כך כמות ההורדות מן הסתם תגבר.
יש כאלו שיטענו שכמות אינה מעידה על איכות אבל כדי לספק מוצר איכותי יש צורך בהשקעה, מחשבה יתירה, קפדנות לפרטים, דברים שרינגטונים סולדים. כאשר הספרים יכנסו לתחום הסלולר, ולפי פרסומים יש כבר הסכמים עם סופרים אמיתיים כמו יורם קניוק ועוד מתיימרים כמו יאיר לפיד, שוב פעם תהיה בקשה למוצר קצר, מהיר, לא עמוק מדי, לא מסובך מדי כי הנסיעה באוטובוס תכף נגמרת ואין לי זמן לקרוא את זה גם בבית.
בנוסף, חברות הסלולר מספקות לנו קטעי וידאו מהערוצים השונים. אני לא יודע אם גלשתם בזמן האחרון באתרים של חברות הסלולר אבל כל הקטעים שהם מציעים שייכים לתוכניות בידור וריאליטי כאלו ואחרות, חתוכים למערכון כזה או אחר. אל תחשבו שכאשר ערוץ 2 רוצה לייצר תוכנית הוא לא לוקח בחשבון את האפשרות למכור קטעים דרך הסלולרי. דבר זה הופך יצירת סדרות מקור איכותיות ליקר מדי מכיוון שמעטים מאיתנו ירצו להוריד את מעורב ירושלמי למסך 2.2 אינץ'.
אני יודע שאנחנו חיים בעולם של הפרעת קשב רצינית והכול צריך להיות יותר מהיר היום. סרטים שבהם אין אפקטים מסעירים ויש פאזות בין ובתוך הדיאלוג נראים לנו איטיים מדי, וגם בלוגים עם כל הכבוד הם עוד פורמט של הפרעת קשב כי בלוג לא מחויב לסטנדרטיזציה של אורך או כתיבה פורמאלית ואם הבלוג הזה יהיה ארוך מדי מעטים מאוד יטריחו עצמם לקרוא אותו.
מלחמת תרבות היא לא דבר נוראי מטבעו כי זה אומר שלפחות יש תרבות ושלפחות אנחנו חושבים את עצמנו ומציבים מול עצמנו מראה שבה אנחנו שואלים מה אנחנו רוצים להיות. בין הררי המילים הנשפכות לתוך הקלחת מעטים מכניסים את הגורם הטכנולוגי לתוך המשוואה. לגורם הטכנולוגי יש כוח בלתי נתפס במלחמה הזו והוא למעשה הצינור שדרכו אנשים יקבלו או לא יקבלו את התרבות שלהם. הייתי שמח לחיות בעולם שבו חברות הסלולר יחזרו למכור לנו איכות קליטה במחירים זולים ופחות ינסו לדחוף לנו תרבות בערד או דרך הסלולרי וכשלא רואים יסכמו בניהם על מחירים באופן מאוד לא תרבותי. את התרבות שלי אני מעדיף לצרוך ממקומות קצת יותר תרבותיים מחברות סלולר ואני מקווה שעוד רבים כמוני.
סערה בסצינת הטוויטר הישראלי: FakeRaniRahav, המשתמש שפרסם פנינים בשמו של איש יחסי הציבור רני רהב, נחשף היום עקב מה שנראה כרשלנות קשה מצידו.
FakeRaniRahav הצטרף לראשונה לטוויטר בסוף חודש מאי 2009 וקנה את עולמו, בין השאר, בזכות הטוויט האלמותי "עצת סבתא: כדי לדעת כמה זמן נדרש כדי לבשל ביצה קשה, ניתן להשתמש בקצב פרסום הפוסטים בחורים ברשת". חוץ מזה, הוא גם המליץ מספר פעמים על הקומיקס "לא ארץ לארנבים", אז אין לנו טענות כלפיו.
מוקדם יותר הבוקר פרסם FakeRaniRahav טוויט לאמור "בליפ בליפ". דקה אחת קודם לכן שלח גם המשתמש ehudk את אותו הציוץ בדיוק. Ehudk הוא אהוד קינן, בלוגר וכתב בערוץ המחשבים של Ynet. שני הציוצים נשלחו דרך תוכנת Echofon, שאינה אפליקציה פופולרית במיוחד בקרב מעדכני טוויטר. מיד לאחר פרסום הטוויט הכפול הבחינו משתמשים חדי עין, ביניהם Arspoeti ו-mayashovalבפאשלה וקישרו בין העיתונאי לאיש יחסי הציבור החרוץ.
את אהוד קינן לא ניתן היה לתפוס עד רגע פרסום הפוסט. FakeRaniRahav מסר בתגובה: בליפ בליפ.
עדכון: אהוד קינן טקבק בתגובה: "אני לא פייק רני רהב".
רענן שקד, ירון לונדון, חנוך מרמרי, אחמד טיבי ושאר האנשים הטובים שפרסומת היופי טופי אחלה בחלה של סלקום הביאה להם את הסעיף: אתם צודקים לגמרי, ולא מבינים כלום. כל אדם חצי נאור קולט מייד שמדובר בשישים שניות של פחד ותיעוב, ששמות בכיס הקטן אפילו את סרטוני "בלי נאמנות אין אזרחות" מקמפיין הבחירות של ישראל ביתנו. אבל הנקודה החשובה והמטרידה יותר, אותה פספסתם לחלוטין, היא שלא מדובר בעווית יצירתית של פרסומאי מבולבל שעשה שורת קוק אחת יותר מדי, אלא בתמונת מראה מצמררת של הזרם המרכזי בחברה הישראלית מודל 2009. והכי גרוע: היא עושה את העבודה. סלקום ניצחה, אנחנו הפסדנו.
כמה מהעיתונאים והפוליטיקאים שיצאו נגד הקמפיין חשבו שמהומת האלוהים שהתעוררה בצדק סביב פיסת הזוהמה הזו, והגיעה עד כדי בליץ של פרסומים לא מחמיאים בתקשורת העולמית לצד קבוצת מחאה עתירת חברים בפייסבוק, תגרום לחברה להודות בטעות, להכות על חטא ולגנוז את יציקת הבלהות שלהם עמוק במגירת הפאדיחות הראויות להשכח. הם טעו: לא רק שסלקום לא התנצלה ולא הפסיקה את שידור הפרסומת, אלא גם פעלה להשתקת הביקורת, למשל בדרישה להסרת גרסה פארודית של הסרטון שפורסמה בימים האחרונים באתר flix, כפי שנחשף בעין השביעית.
בהנהלת סלקום ובמשרדי מקאן-אריקסון, אני חושש, ממש לא מתעסקים כרגע בחיפוש דרכים יצירתיות להשקיט את ייסורי המצפון, אלא דווקא בחלוקת צ'פחות הדדיות של שביעות רצון. "בואנה, שיחקנו אותה", אמר מן הסתם הפרסומאי הבכיר לסמנכ"ל השיווק או להיפך. "גם נתנו לעמישראל בדיוק מה שהוא אוהב, וגם הצלחנו לעצבן את הברנז'ה מספיק כדי שיספקו לנו עוד באזז בחינם וידאגו שלא יישאר בנאדם אחד במדינה שלא ראה את זה. תותחים אנחנו, תותחים".
איך עושה ישראלי?
סלקום, למי שלא יודע, לא במצב מי-יודע-מה בזמן האחרון מבחינה תדמיתית. שתי המתחרות הקדימו אותה בשבועות בהכרזה על הבאת האייפון לישראל, פלאפון סגרה את הפער הטכנולוגי עם רשת חדשה ומכשירי נוקיה, והיא גם תהיה הראשונה להביא לארץ שני ניידים מסקרנים נוספים, Palm Pre ו-HTC מג'יק. בחברה החליטו מן הסתם שהם צריכים לעשות צעד דרמטי, ונזכרו שבניגוד לפלאפון שמוכרת אליטיזם ואורנג' שמשווקת את עצמה כחברה הצעירה והמגניבה, המותג "סלקום" ניסה מאז ומתמיד להיות מזוהה, קודם כל, עם "ישראליות". מה זה אומר להיות ישראלי ב-2009, שאלו את עצמם חכמי המיתוג, עלעלו קצת בעיתונים, עייינו בתוצאות הבחירות והמלחמות האחרונות והבינו שנכון לעכשיו, החמאה מרוחה בצד הלאומני של הפרוסה.
באווירה ציבורית שבה ליברמן זוכה ב-15 מנדטים ומרצ בשלושה, כשהמשחק הפוליטי היחיד בעיר הוא טורניר "הכה את הערבי" בהשתתפות חוק השלטים של ח"כ ישראל כץ, מיזמי מחיקת הנכבה של ישראל ביתנו והתבטאויותיו הגזעניות של שר השיכון אריאל אטיאס, אין סיבה לתמוה שחברת הסלולר של המדינה מחליטה לקדם את עצמה באמצעות חיילים חתיכים מהצבא המוסרי בעולם, חומת הפרדה נאה מבטון מוצק ומוסרי לא פחות ופלסטינים נחמדים ובלתי נראים שרק רוצים לבעוט קצת בכדור. לאותם 60%-70% מהאוכלוסיה שמהווים את עיקר קהל היעד של סלקום נמאס לראות ערבים מתבכיינים, נמאס להם לשמוע שחיילינו האהובים הם פושעי מלחמה ונמאס מהכפירה המטרידה בצדקתנו הנצחית. תנו לנו להרגיש שאנחנו אחלה-בחלה, הם אומרים, שיגידו תודה שבנינו להם חומה שעושה קצת צל - וסלקום מספקת את הסחורה.
אז גדעון לוי יעבור לפלאפון, למה מה קרה?
בראיה הקרה של חברה מסחרית שרק רוצה לעשות כמה שיותר כסף ממכירת שרותי תקשורת, זה צעד הגיוני: עריקי האייפון יחזרו לחיקה החמים, אנשים שתולים דגל ישראל על האוטו ביום העצמאות ימשיכו לקנות את הנוקיות שלהם אצל החברה שמבינה מי פה הטובים ואת מי לא סופרים, רוב הלקוחות מהמגזר הערבי יחרקו שיניים אבל לא יטרחו להחליף ספק, ושירות הלקוחות לא יצטרך להסביר יותר לגדעון לוי למה אין קליטה ברמאללה. מה יותר טוב?
מי שסבור שמדובר בלא יותר מהזיה שמאלנית פרנואידית, מוזמן להציץ בתגובה הרשמית שפרסמה החברה בתגובה לטענות: "סלקום היא חברה ישראלית והיא שותפה למציאות הישראלית היומיומית של כולנו בכל תחום - משפחה, חברה צבא ועוד. כוונותינו בסרטון הייתה להראות כי כולנו אנשים, אשר בסך הכל מחפשים הנאה וכיף בכל מקום ובכל סיטואציה בחיינו, ולו לרגעים קטנים, ושכיף מקרב בין אנשים באשר הם". אז אפשר, מוצדק ורצוי לבוא בטענות לחוסר הבושה של סלקום במאבקה לקרב (בכיף!) בין לקוחות פוטנציאליים לאנשי המכירות שלה, אבל הבעיה המרכזית לא נמצאת אצלה - אלא אצל מיסטר ישראל ישראלי שיצפה בסרטון, יקלל את אמא של יוסי שריד וירוץ לקנות עוד מכשיר עם כוכב סגול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
