הבלוג של מחשבים nana10 \\ "יופי טופי אחלה בחלה"

נמאס לי. נמאס לי שהיא מעירה אותי כמעט בכל לילה, בסביבות 3 או 4 בבוקר, מחפשת צומי. היא כל כך מוכוונת מטרה שגם אם יש יריעות אלומיניום על הדלת, או חתיכות מסקינטייפ עם שבבי פלפל חריף - או כל דבר אחר שמבריח חתול ממוצע - לה זה לא משנה. היא תוקפת את הדלת, מייללת, שורטת, מגרדת, מתנפלת עד שנתעורר. ומאותו רגע, היא השיגה את מטרתה. מאותו רגע, זה lose-lose situation: אם מישהו מאיתנו יקום אליה - היא קיבלה את הצומי שלה, ולא אכפת לה בכלל אם זה צומי טוב או רע. היא את שלה השיגה והיא תחזור שוב כי השיטה עבדה; אם לא נקום אליה, הרי שכבר התעוררנו ובמשך שעתיים לפחות אנחנו נדונים להאזנה ליללות ולגירודים שלה.

משחקים לפני השינה עייפו אותה - רק עד שתיים בבוקר לערך, ואז היא התעוררה וחזרה להציק; אוכל לפני השינה - כנ"ל; קטניפ - עבד במשך יומיים עד שהיא ספגה אותו למערכת והגיבה כאילו כלום; תשומת לב לחתולה השניה בכל פעם שהיא מעירה אותנו - זו היתה שיטה נהדרת, ששלחה אותה להצטנף נעלבת בפינת הספה, אבל אחרי שלושה ימים היא התגברה והתנפלה על הדלת בכוחות מחודשים מיד ברגע שמי מאיתנו חזר למיטה.

בעיניה זה משחק. אבל לי נמאס כל כך. אני עייפה.