|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
יש סופר מריו חדש! אחרי סופר מריו לנד וסופר מריו גלקסי, סוף סוף - סופר מריו חדש בארץ!
| |
קומיקס: הצטמצמות הפלייסטיישן סוני חשפה כצפוי את ה-PS3 Slim, גירסה "רזה" לפלייסטיישן 3. "רזה" זה עניין יחסי, כמובן: גם הגירסה הזאת עדיין גדולה יותר מ - סתם, לצורך הדוגמה - כל קונסולה אחרת שקיימת היום.
לשממית יש את כל האצבעות! ואין לו מדבקה! פאק בקונטיניואיטי!
| |
.Fuck the Beatles
הפוסט הבא יהיה בעל עניין לחובבי משחקי מוזיקה כמו "גיטר הירו" ו"רוק בנד". אם מעולם לא החזקתם גיטרת פלסטיק ביד, הוא עלול להישמע כג'יבריש מוחלט. ראו הוזהרתם.
אוקיי, אז כידוע, יש משחק "רוק בנד" חדש המוקדש כולו לביטלס, בשם "Beatles: Rock Band", כנראה כדי שלא נתבלבל עם "ביטלס: נבחרת כדורעף נשים" או "ביטלס: חטיף בטעם בננה". הוא נחשף ב-E3 בשמחה והילולה רבה, בנוכחות כל חברי הביטלס החיים ויוקו אונו, והוא מהרמוניקס, החברה היותר חכמה מבין יצרניות משחקי המוזיקה. כך שבניגוד למסחטות הכסף של אקטיוויז'ן – שמעמידה פנים שכל משחק בסדרת "גיטר הירו" הוא עולם בפני עצמו ולא מתקשר עם אף אחד מהאחרים - אפשר לבנות על זה שהוא יהיה משחק רוק-בנד כמו שצריך, עם תמחור הוגן, והתממשקות עם כל המשחקים האחרים. נכון?
נכון?
אז זהו, שלא. "ביטלס", מתברר, הוא משחק נפרד לחלוטין מ"רוק בנד", למרות שהוא, כמעט מכל בחינה מעשית, זהה (השינוי היחיד הנראה לעין היה הוספת ערוצי שירה נוספים, כך שעד שלושה אנשים יכולים לנסות לשיר בו-זמנית). אתם יכולים להוריד בחנות המוזיקה של "רוק בנד" שירים של איירון מיידן או פרל ג'אם או Honest Bob and the Factory-to-Dealer Incentives או מאה להקות אחרות, במחיר הוגן של שני דולר לשיר, אבל אם אתם רוצים לנגן שירים של הביטלס, תצטרכו לקנות במחיר מלא משחק. פיזי. עם קופסה ודיסק והכל. רוצים עוד שירים של הביטלס? אין בעיה, אתם יכולים לקנות אותם מהחנות הוירטואלית - אבל רק אם קניתם קודם את משחק ביטלס המלא, על כל 45 שיריו. זה מטופש בדיוק כאילו כדי לשמוע שירים של להקה כלשהי בסטראו בבית הייתם נאלצים לקנות נגן דיסקים חדש, מיוחד לשירי הלהקה הזו בלבד.
45 שירים, אגב, זה ממש לא הרבה בשביל משחק מוזיקה. "רוק בנד 2" הגיע עם יותר מ-80 שירים. היה אפשר להבין אילו אלה היו 45 השירים המתאימים ביותר למשחק, שנבחרו בקפידה מתוך כל מאות השירים הקיימים של הביטלס. אבל אם ממילא מתוכננות מראש חבילות תוכן להורדה של אלבומי ביטלס נוספים, התירוץ הזה כבר לא תקף. אם השירים האלה טובים מספיק בשביל תוכן להורדה, הם טובים מספיק גם כדי להיכלל במשחק הבסיסי. קשה לחשוב על סיבה כלשהי למספר השירים המצומצם במשחק, מלבד קמצנות.
אפילו אם נתעלם מהעניין הכספי (ולמה שנתעלם?), ההפרדה השרירותית של הביטלס מכל שאר הלהקות בעולם היא אילוץ מטופש, מציק ומיותר. גם אם קניתי את שני המשחקים, "רוק בנד 2" ו"הביטלס" במו כספי, אני עדיין אצטרך להחליף דיסק – ולהמתין עד שיעברו זמני הטעינה ומסכי הפתיחה – בכל פעם שארצה לעבור מ-Day Tripper ל-White Wedding או להיפך.
נכון, כל זה היה נכון גם לגבי "גיטר הירו: מטאליקה". אבל מהרמוניקס ציפיתי ליותר. עד היום היה נדמה שמבין יצרניות משחקי המוזיקה, הרמוניקה היא זו שמבינה את הקטע. הם הבינו שרוק בנד הוא לא משחק אלא פלטפורמה. הם איפשרו לייבא את כל שירי "רוק בנד" ל"רוק בנד 2", והמציאו את חנות השירים המתעדכנת שבועית שנה לפני המתחרים. אבל בעניין הביטלס הם פישלו בענק. ואני חשבתי שרק אקטיוויז'ן עושים דברים מטופשים כאלה.
זאת כנראה לא אשמתם. סביר שהמגבלות האידיוטיות על "הביטלס" הן אילוץ של בעלי הזכויות על השירים. ככה לפחות אני רוצה להאמין. אבל לעזאזל עם זה – ההכרזה הזאת הוציאה לי את כל החשק למשחק הזה. אני אוהב את הביטלס, אבל אני לא אוהב אותם עד כדי כך. אם יש בעולם עדיין מספיק מעריצים שרופים של הלהקה שהתפרקה לפני כמעט 40 שנה כדי להפוך את המשחק לרב-מכר, הידד להם. אני מאחל להרמוניקס הרבה הצלחה, והלוואי שיעשו הרבה כסף (באמת) כדי שימשיכו לפתח את "רוק בנד" - המשחק האמיתי, לא מחלבת כספי המעריצים המסורסת.
| |
קומיקס: Plants vs. Zombies - גרסת הארנבים
כמה מחברי המערכת התמכרו ל-Plants vs. Zombies. כמה מחברי המערכת האחרים עומדים מאחורי הכתף של חברי המערכת שהתמכרו, וצועקים להם עצות בהתלהבות מרובה. כמה מחברי המערכת הנותרים אומרים שכמה מחברי המערכת (אלה שהתמכרו ואלה שעומדים להם מאחורי הכתף) ממש מפגרים ושזה בכלל לא מצחיק.
| |
לפדופיל שבתמונה אין קשר לתוכן הכתבה
צילום : flickr, tourist_on_earth, cc by
תארו לעצמכם שאתם גבר בשם אברג' ג'ו מסידני, אוסטרליה. יום בהיר אחד בתחילת פברואר, בשעה שאתם משתעשעים עם הקומודור 64 שלכם על השטיח בסלון, אתם מחליטים לצלם את עצמכם. ואחר כך להעלות את זה לפליקר. ברשיון cc.
כמה חודשים אחר כך, עורך (או עורכת) ב-nana10 מחפשים תמונת אילוסרציה מוצלחת לכתבה שעוסקת בזיכויו המשפטי של פדופיל שנתפס כשהוא צופה בפורנו קטינים באינטרנט. לאחר שהתבאסו מההיצע שמצאו בארכיון התמונות של האתר ובמאגרי התמונות המסחריים שמשמשים אותם, החלו לפשפש בפליקר, עד שלבסוף נתקלו בתמונה שהעליתם וחשבו לעצמם: "המממ. הוא נראה ממש סליזי. ויש שם גם מחשב! וזה ב-cc עם היתר לשימוש מסחרי, אז אפשר להשתמש. לקחנו".
אותה עורכת (או עורך) מקפידים, כמובן, לציין בכיתוב התמונה שלמצולם אין כל קשר לכתבה, שמדובר בתמונת אילוסטרציה, ומזהירים שמי שיעז להעלות בדעתו שהאיש קשור באיזשהו אופן לפדופיליה, לפורנו או לעבריינות, הוא לא חבר שלנו יותר. אבל בסופו של יום, כמו שאנחנו אוהבים לומר, מגיע לילה.
(המערכת מתנצלת על קטיעת הפוסט בנקודה לא ברורה זו, אבל לא מתכוונת לעשות שום דבר בנידון. אין לנו יותר מה להגיד בנושא, חוץ מזה שעדיף לכם לא להיראות סליזיים מדי בתמונות שאתם מעלים לפליקר ב-cc).
| |
הבנאליות של הרוע
לפני פיזור אני בעד ביקורת (גם עלי, בהחלט ותמיד). אני נגד רצח אופי (שלי למשל). חבל שיש מי שלא מסוגלים להבין את ההבדל. -ולווט אנדרגראונד, 23.2.2007
יש לנו ציטוט.
יש לנו סקרין שוט.
הכותרת: זרובבלה מסוכנת. זרובבלה נחשפה. צריך להגן על הנוער מפניה. צריך להגן על מרקם החברה הישראלית מפניה. צריך לגרש אותה מהרשת, וצריך שכולם יזכרו שזה היה רעיון שלנו.
כי ניבולי פה על ערבים זה פשוט חומר מנצח. עזבו "חוסר טעם" "אי מודעות לטאבו" "מעידה מביכה ולא ברורה" או "מה, לעזאזל?!". אנחנו לא היועצים שלה, לא הדוברים שלה ולא החברים שלה. אנחנו בלוגרים חשובים. מובילי דעת קהל. יש לנו תפקיד אחראי מאוד.
וחוץ מזה, "זרובבלה גזענית" זה סקופ טוב מדי. את הניסיונות לנמק נציג בקלות כתרגילי התחמקות א-לה-עובדיה יוסף. וכל הניסיונות להסביר ולהרחיב ולצמצם ולהתנצל רק יטביעו את הילדה יותר עמוק בבוץ. זה אל"ף בי"ת של סקנדלים. למדנו את זה בידיעות.
= =
זרובבלה היא לא אשת ציבור. היא בחורה תל-אביבית, צעירה, מוכשרת, שפורחת במהירות, בין השאר בזכות מה שהיא עושה עם מילים. היא נסיכת הטראש של הבלוגיה, ורוב הזמן אנחנו מתים על הסגנון שלה, על ה-obscenity (המונח הפלילי ל"ניבולי פה") שלה.
אבל כנראה שהשיח הפוליטי, הטעון, הוא משהו שהיא לא חיה מספיק כדי להבין שרוסים, מרוקאים והומלסים זה כן דבר מצחיק וכולם מוחאים על זה כפיים, אבל ערבים זה טאבו שלא חוצים - ובוודאי שלא חותכים מימין.
היא כנראה לא חשבה על כך שעל הנושא הזה, על המתח הלאומי, כל אחד מביא אתו טקסט מהבית, ושהקטסט הזה נחשב לחלק מהותי בזהות שלו. שמהרגע שהתבטאת על ענייני ימין-ושמאל, הגדרת את עצמך. קוטלגת כ"לנו" או כ"לצרינו". ולפעמים קוטלגת גם אם לא אמרת, בעצם, שום דבר מיוחד. אפילו אם כתבת פאקינג פוסט של זרובבלה בפאקינג בלוג של זרובבלה. תעית? נכנסת למדורת הערבים-יהודים? אל תיראה מופתע אם אנשים שפויים יכנסו פתאום לאטרף. ככה זה אצלנו - וכנראה שזרובבלה הצליחה לפספס את זה.
לא כנראה. בטוח.
היא אמרה "ערבים" ו"בהמות" באותו המשפט - ועוד בפוסט שמדבר על "ערבים" כקבוצה מוכללת. היא לא הציגה, או אפילו יצגה, שום משנה אידאולוגית. אין ולא היו בפוסט שלה לא "דעות של זרובבלה" ולא "תורתה של זרובבלה" ולא "עמדות של זרובבלה". יש שם משהו קצת מבולבל, שדומה לגרסה בינונית של פוסטים על תושבי נס ציונה, על נהגי אוטובוסים ועל עצמה, רק שכולל את חומר הנפץ הנפלא הזה, המוכן לשימוש מיידי, של הטאבו.
המילים האומללות של זרובבלה על ערבים נאמרו גם - ממקום אחר לגמרי, ועם כוונה אחרת לגמרי - על ידי ברוך מרזל. ולכן, די בלסובב אותן רק קצת כדי להפוך את זרובבלה לברוך מרזל. מה שמצחיק הוא שהן נאמרות - בתחבירים שונים, ברמות שונות של ציניות, סרקזם, סרקזם עצמי, כוונה וחוסר כוונה או סתם התענגות על הגסות-הטראשית - על ידי כל אחד כמעט. לא בבלוג, חס ושלום, כי אנחנו יודעים שאסור. אבל אנחנו אומרים, בלי להיות ברוך מרזל.
אבל הידד, זרובבלה לא ידעה שאסור, ובהלך הרוחות של ימינו - הראשון שיקפוץ להציג אותה כברוך מרזל הוא הצודק. כי היא כתבה את המילים. ואנחנו מצטטים. ובדקנו בלקסיקון וזה מרזל. מ.ש.ל.
מי היא זרובבלה, מה היא רוצה, מה פתאום היא כתבה את זה, האם יש סיכוי שהמציאות שמאחורי הפוסט שלה פחות מתלהמת ופחות ראויה להתלהמות; והאם זרובבלה בכלל ידעה איזו יבלת מכוערת יפוצץ הפוסט שלה - כל זה לא מעניין. ולמה שיעניין? להרים גבה זה משעמם. לעשות קציצות זה מרגש.
אה, מיד אחר כך היא כתבה שהיא יודעת שהיא לא יודעת? שלא חשבה שיש כזה הבדל טראגי בין פוסט על ערבים לפוסט על הומלסים? אמרה דברו אלי, הכניסו אותי לשיחה? מעניין את הסבתא. מלכתחילה היא בעצם לא אמרה שום דבר, אלא פשוט הסתבכה, והשד יודע מה בדיוק הלך שם, ומאז רק מנסה לומר "די"? חמוד. מצחיק. וכעת נחזור ללוח השידורים, ונראה כמה רחוק אנחנו מצליחים להעיף אותה.
אני מכיר את זרובבלה רק קצת. נראה לי שזו לא הפעם הראשונה שבה היא משלמת בריבית על זה שהיא לא דופקת חשבון - לפעמים באופן מלא קסם ולפעמים באופן חסר מזל. אני מניח שהיא תשרוד את הדבר שעושים לה עכשיו - הדבר שבניגוד לפוסט הקצת-דפוק ההוא , נעשה באופן יזום, אישי, ממוקד, ומלא בדם בעיניים. נראה לי שבסופו של דבר היא תהיה בסדר.
אבל זה לא אומר שאתם לא חבורת חזירים.
| |
Get a first life
סוף סוף חברה בעל חוש הומור?
(כמעט) כולם מכירים את העולם הוירטואלי Second Life. כמעט כולם גם נשבו בהייפ התקשורתי המלווה אותו (חשפניות, קזינו, זכויות יוצרים, הכנסות ממשחקים מקוונים. מה שתרצו. הרבה הייפ אבל אולי קצת פחות מדי שחקנים...).
אחד הדברים המעניינים בו הוא גישתה של המפתחת, חברת Linden Labs אשר באופן מוצהר מעבירה את מלוא הזכויות בדמויות וביתר היצירות במשחק למשתתפים (גישה ששונה בדרך כלל מגישת יתר מפתחות המשחקים המקוונים ואשר עלולה להוליד בעיות רבות למשל כאשר יבוצעו שינויים במשחק או כאשר, חס ושלום, ירצו להפסיק להפעיל אותו).
אחד מהבלוגרים הכין אתר (יותר נכון עמוד) פארודיה על המשחק המקוון וקרא לו get a first life. בעמוד הזה הוא בין היתר עשה שימוש בסימנים מסחריים השייכים למתפחת המשחק וכמעט קרא למפתחת המשחק לעצור אותו.
ואז, תוך זמן קצר, קיבל מכתב ממפתחת המשחק. בדרך כלל המכתבים האלו נקראים Cease and desist"', ובעברית - "אם לא תעזוב את הזכויות שלי אני אכנס בך...", אלא שהמכתב שהוא קיבל תואר על ידו כ-Proceed and Permit. ובצדק.
במכתב כותבים לו מפתחי המשחק - אנחנו בעלי הזכויות בשם ובלוגו בהם עשית שימוש. מכיוון שכל מה שעשית זו פארודיה על המשחק שלנו, אנחנו מאמינים שזו אינה הפרה של זכויותינו. עורכי הדין שלנו מבחינים היטב בין מה שמותר למה שאסור. אנחנו דוחים את בקשתך שנשלח לך מכתב "חדול והפסק" אבל מכיוון שבכל מקרה גם לפארודיה אתה צריך רשיון מאיתנו אז הנה - אנו נותנים לך בזאת רשיון.
מה שהתחיל כמהתלה מעניינת נגמר באופן עוד יותר מעניין. או שזו שיטת פרסום נפלאה של מפתחי המשחק, או שבאמת למרות קנאותם לזכויותיהם מצליחים מפעילי המשחק לפתח הגיון בריא.
כך או כך - כל הכבוד להם.
| |
פארק ההרפתקאות של האחים מריו
זה מה שקורה כשנותנים לגיקים יותר מדי סמים וזמן חופשי: אתר wired מדווח על שלושה סטודנטים באוניברסיטת ניו-יורק שהקימו תוכנית פיילוט לפארק שעשועים המבוסס כל משחק הוידאו הקלאסי "האחים סופר מריו" של נינטנדו.
השלושה העלו לרשת סרטון וידאו קצר המדגים את כוונותיהם לגבי פארק השעשועים שבו יוכלו המבקרים להקשר לרתמות באנג'י מיוחדות שיאפשרו להם לקפוץ לגובה של כארבעה מטרים על מנת לקפוץ על אויבים, לרסק קופסאות, לאסוף מטבעות ולמנצ'ז פטריות איזוטריות.
המשחק החדש הוא פרוייקט נוסף מבית היוצר של כיתת המשחקים באוניברסיטה, ממנה יצא בשנה שעברה משחק ה"פאקמנהטן", שחזור משעשע במיוחד של המשחק פק-מן ברחובות מנהטן.
| |
דפים:
|