טוב, אז אני בניגוד לרוב החברים שלי מהכיתה לא אכלתי, לא שתיתי, לא הדלקתי שום דבר חשמלי(וואווו, זה היה קשה ברמות...), לא נסעתי על אופניים או כל דבר אחר, והלכתי לבית הכנסת בערבית של ליל כיפור ושחרית של יום כיפור...
אני פשוט לא יכול לתאר עד כמה קשה זה היה...
בערב לא רציתי לאכול או לשתות אז רק הלכתי לבית הכנסת וכשחזרתי הלכתי לישון...
ביום הבא, אחרי שקמתי, באתי כאינסטינקט להדליק את המחשב, אבל אז נזכרתי שאסור להדליק חשמל, לא השתמשתי באור, כלום!!!(אפילו הורדתי את השאלטר של החדר שלי כדי שבטעות אני לא אדליק אור או משו )
אי אפשר לראות טלוויזיה או לשמוע רדיו..
ביום השני כבר התחלתי על הבוקר להרגעש קצת רעב אבל התאפקתי, בסביבות 11 אחרי שעמום ממושך רציתי לאכול אבל עוד יותר רציתי לשתות...הייתי צמא כמו כבשה יבשה באמצע מדבר.
אח"כ המשכתי לא לעשות כלום, ואח"כ עוד קצת כלום, עד שהבטן שלי כבר התחילה להביע סימני כניעה....הלכתי לישון בעצת אימי, יש לי דלקת בשתי העיניים אז היה קצת קשה להירדם כי כל פעם שסגרתי את העיניים הן התחילו לגרד...בסוף נרדמתי:]]
כשקמתי להפתעתי כבר לא רציתי לאכול, רק קצת לשתות אבל על זה התגברתי..
לבסוף בשעה 17:55 התיישבתי ליד השולחן והתחלתי לאכול, סוף סוף..
אחרי ארוחה קטנה, הרגשתי באמת את ההתנקות שהייתה לי בעקבות הצום...פיזית ונפשית (פחות או יותר...)
היה לי מלא זמן לחשוב על כל מיני דברים, להתחרט ולבקש סליחה בלב, למרות שידעתי שאת הסליחות הכנות האלה אף אחד לא שומע, ביקשתי סליחה מכל אחד שאני יודע, בטוח שפגעתי בו בשנה האחרונה...
זהו...מקווה ששבעתם שיום כיפור..
סתם צוחק, איש באמונתו יחיה.
יומטוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
