כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים..

בלתי נסבלת התקופה הזו.

יותר מדי בעיות, יותר מדי כאב.

הכל טעון אצלי בלב, אני לא יודעת מה בכלל הדליק אותו, ולמה הוא על On, ממתי?

איפה אני הייתי כשזה קרה?

אני מרגישה איך הוא נמחץ,

איך הוא נשבר,

נקרע בין הכל.

מבולבל כל כך.

וגם אני ככה.

קשה לי.

וזה לא רק בגלל הטמבל הזה, שרוצה שנהיה 'ידידים', כן זה גם הוא,

הוא הרי האשם היחיד, הוא הסיבה שבכל פעם שאני עוברת ליד הבית שלו עם האוטו הלב שלי מחסיר פעימה,

בתקווה שהוא יהיה בחוץ.

זה די מרגיז אותי,

מעיק עלי אפילו.

אני ממשיכה הלאה, אבל אני פשוט לא  מוצאת את המקום הנכון,

להרגיש טוב,

מקום שאני אצחק מכל הלב, בלי לחשוב על כל מה שמסביב,

מקום שיגרום לי להרגיש בטוחה.

או שאולי אני כזו,

אני אוהבת הרי להיות בודדה,

אני אוהבת שכואב לי, אני נהנת מזה,

תקראו לי פסיכופתית, אבל זה עושה לי טוב,

וכן, גם רע- בו זמנית.

עדיין לא החלטתי מה יותר.

אני רק יודעת שעם חוסר הוודאות הזה אני לא יכולה לחיות.

אני חייבת שינוי.

רק איפה מוצאים אחד כזה?

- - - - -

היום אני בת 17 ו10 חודשים.

עוד חודשיים אני בת 18,

איך?