כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים..

אז עוד 40 דקות נאי בת 20, ומחליפה קידומת.

עוד לא החלטתי אם לשמוח או לא.

אני לא אוהבת ימי הולכת יותר מדי, כי זה תמיד מזכיר לי את כל מה שלא הסקפתי לעשות.

השאלה מה יקרה בגיל 27, כשאני עדיין לא אהיה נשואה והשעון הביולוגי יתקתק...

בכל מקרה- 20!

ואני מאחלת לעצמי את כל מה הטוב, באמת. כי חלאס, הגיע הזמן.

ואני מאחלת לעצמי למצוא את הבחור שיצליח להסתדר איתי, ואני איתו. ושאני אפסיק להיות כזו בררנית.

וכמובן- רק לחייך לחייך ולחייך.

נכון שהכל לא התחיל כמו שצריך, ודוד שלי חולה, סופני ומאוד כואב לי הלב. מודה שהיומיים האלו שברו אותי, ואני יוצאת עכשיו לחגוג עם קצת כאב.

ולגבי המעבר. נראה לי שטוב לי. האנשים ממש טובים, חברים. ולא רק חיילים שצריך לטפל בהם. יש מעבר לזה. הווי.

מקווה שהכל ישתנה, לטובה.

אז.. שיהיה במזל טוב..