פעם  הייתי בתפקיד המקשיבה , שומעת את מה שאמא שלי אומרת,מהנהנת ,מתעצבנת,צוחקת או בוכה – תלוי מה היא סיפרה.

וכמעט אף פעם לא משתפת את אמא שלי במה שקורה איתי באמת, לא הייתי יכולה להשתפך, לשפוך את הלב איתה

אמא הייתה רק אמא שלי

היא לא הייתה לי לחברה.

נזכרתי באחד המספידים עכשיו- הוא הילל ושיבח את אמא ויחס לה תכונות שלא היו בה , הוא כל כך הגזים שהוא אילץ אותי לנגב את הדמעות ולבדוק אם אני נמצאת בהלוויה הנכונה.

למה יש לאנשים צורך להלל, לשבח ולרומם את מי שהולך מאיתנו?

למה לא לזכור אותו כמו שהוא,עם הטוב והרע שנמצא באדם?

אני רוצה לזכור את אמא שלי , איך שהיא, כי רק כך אני יכולה לגעת בה.

כי רק ככה אני יכולה להמשיך להתלונן עליה.

שלא יהפכו לי אותה לצדקת גדולה, מלאכית , קדושה – היי, אל תהפכו לי אותה לבבא-אמא.

היום-התחלפו התפקידים

אני בתפקיד המפטפטת ואמא בתפקיד המקשיבה - דווקא עכשיו יש לי המון מה לספר לה,לשתף אותה.

לפעמים אני שואלת אותה שאלה

היא לא עונה

מעניין למה..

אני עונה לעצמי, ומייחסת את התשובה כאילו אמא ענתה.

וזה דווקא טוב, כי אם טעיתי תמיד אני אוכל להאשים את אמא שלי ושיחפשו אותה

הדיאלוג בייננו התחיל לפני כמה ימים, מעשה שהיה כך היה:

בשיחה עם האחים , השיחה התגלגלה לנרות נשמה , גם  כן שיחה..ובכלל השיחות  מוזרות , אנחנו מנהלים דיון מעמיק על מצבה , צמחים שיהלמו את המצבה ואולי כדאי להוסיף למצבה מערכת ישיבה ומזגן- סתם סתם..

התברר שכמה אחים מדליקים נרות נשמה על בסיס יומי

ויש שני אחים שמצאו נר נשמה שבועי –יש דבר כזה, נהייתי כבר מומחית לענייני שעווה ולא שעווה של הרגליים הפעם.

ואחות עצלנית אחת – מצאה מנורה בצורת נר שמתחברת לחשמל.

אני לא הרגשתי שום צורך להדליק נר, אז מישהו יכול להסביר לי למה שהגעתי הביתה ישר חיפשתי נר?!

הנרות היחידים שיש לי בבית הם נרות של חנוכה , ציחקקתי לי וניסיתי לחשוב מה אמא הייתה חושבת על זה , היה לה הומור טוב... היא הייתה מתה מצחוק !

ניסיתי להדליק , אבל פתאום נהייה לי עצוב מאוד – המעברים החדים האלה משגעים אותי.. כל כך התגעגעתי לאמא שלי, לאמא שלא תהיה לי ולאמא שלעולם לא הייתה לי

ובכלל התגעגעתי לספינג' ( לביבה מרוקאית) שלה, שלעולם לא יהיה לו עוד טעם כמו שהיא ידעה להכין..

נרות חנוכה עשו לי עצוב , אז עזבתי אותם.

פשפשתי בארון ומצאתי שקית של נרות קטנים ושטוחים , מהימים שהדלקתי אותם עם שמנים רחניים  שהיו עושים ריח טוב בבית אבל גורמים לי לכאב ראש נוראי.

מצאתי כלי הדלקתי את הנר ואמרתי רק – "היי אמא- מזמן לא ביקרת אצלי".

נעים היה לי להסתכל על האור המרצד ולהפליג במחשבות מוארות.