השנה פיספסתי את כל סיכומי השנה, אין לי מושג מהו שיר השנה, או להקת השנה או מי נבחר לאיש השנה או אשת השנה.

זה לא כזה חשוב, אני הייתי עסוקה בסיכומי השנה שלי, אבל אם היו נותנים לי לבחור באיש השנה הייתי בוחרת בלולו!

אין ספק, לולו הוא  איש השנה שלי.  

לולו הוא הספר שלי, גם של אמא שלי וגם של אבא ושל חלק מהאחים ,  הוא לא כזה עילוי ומוכשר, אני חושבת שהוא יודע רק תספורת אחת , כי לפעמים יש לי תחושה שלאבא שלי ולי יש אותה תספורת..

נעים להסתפר אצלו ולפעמים כשיש לו זמן הוא חופף ומעסה לי את השיער ורגע לפני שאני  נרדמת ומשחררת נחירה הוא מעיר אותי בעדינות לכיסא התספורות.

בשנתיים האחרונות כשלאימא היה קשה להגיע אליו, לולו התחיל לספר אותה בבית שלה.

הוא היה מביא את כל ערכת התספורת שלו, כולל ספריי החלונות שהוא שידרג אותו לספריי מים , אני בטוחה שבמקור זה היה ספריי חלונות.

אני זוכרת את הפעם הראשונה כשהוא הציע לאמא שהוא יבוא לספר אותה , אמא עוד הייתה רק עם הליכון בלי הכיסא גלגלים ,החמצן וכל האביזרים הנלווים.

הוא ראה שקשה לה, והציע את עצמו, ביקש שרק תרים טלפון –הוא יבוא

אמא התרגשה מהמחווה והתביישה להטריח אותו

היא יותר התביישה במחלות שלה – אז היא הסכימה.

עכשיו אני נזכרת בכל ההתנצלויות הקטנות שלה ,על שהיא חולה, על שהיא מקשה -  איך לא שמעתי את זה קודם...היא התביישה להיות חולה,זה העליב אותה

לולו, הוא איש קטן רזה ושחיף,  בראש יש לו שיערות ספורות , כדברי הפתגם: הספר הולך קירח.

יש לו מבטא מרוקאי כבד, כל צליל , כל הברה , כל משפט אצלו היא תזמורת אנדלוסית, חגיגת מימונה.

יש לי חולשה לאנשים עם מבטא מרוקאי – יש בזה משהו חם של בית, של מקורות , של משפחה.

מבטא מרוקאי מתוק לי כמו אגוז בתוך תמר

אנשים עם מבטא מרוקאי כשהם עצבניים, זה כבר משהו אחר – זה כבר וואווווו , זה כבר דומה יותר לפלפל חריף בעונה לא גשומה.

ללולו היה מבטא של אגוז בתוך תמר , כשהוא היה מספר את אמא  הוא היה משוחח איתה  

בחצי משפט עברית, משפט מרוקאי ופה ושם משתרברבת מילה בצרפתית או ספרדית – לא תמיד הייתי מבינה עלמה הוא מדבר, אבל מוצא חן בעיניי קוקטייל השפות.

הרבה פעמים הוא חייך את אמא

בזכותו היא נראתה מטופחת למרות כל החולי, וזה היה חשוב לאמא שלי

כל פעם שאמא קראה לו, הוא היה  מגיע עם כל ערכת הטוב שבו

אבא רצה לשלם לו יותר על הטרחה, על הנסיעה – הוא לא היה מוכן לשמוע ..

כשאמא נפטרה ניסינו להודיע לו, ולא תפסנו אותו ואולי היינו צריכים להתאמץ יותר

אתמול נכנסתי למספרה של לולו , הוא היה עסוק בלספר נער ואני זרקתי רק "היי" והתיישבי לחכות לתור שלי.

בחיוך תפוח בדבש שלו הוא שואל אותי מה שלום אימא

עם פרצוף תשעה באב שלי אני מוסרת לו שאמא מתה.

מסוכן למסור דבר כזה לספר מרוקאי מחזיק מספריים – מסוכן בהחלט.

הוא היה עצוב ובכאב אמר שרק בשבוע שעבר סיפר אותה

ואני בקול קטוע מוסרת לו , שבזכותו אמא הלכה עם יופי של תספורת לקבר.

הוא הצטמרר, לא כולם מבינים את ההומור שלי, אני צריכה להיות יותר עדינה

עצוב היה לו , עצוב באמת...הוא רק אמר שהייתה לי אמא טובה , הביא לי מגבת וכיוון אותי לעבר הכיור.

הוא פינק אותי בחפיפה ארוכה שהרגיעה וחייכה אותי וכמעט גילגלה אותי מצחוק , כי נורא רציתי לשאול אותו אם הוא מפנק אותי עכשיו בגלל שאני יתומה

אבל לא אמרתי !

אז בשבילי לולו הוא איש השנה , הוא דוגמה לנתינה

אני מבטיחה להמשיך להסתפר אצלו, למרות שלי ולאבא שלי יש אותה תספורת