בכל שלב בנפילה אני מנסה לבלום, אבל משום  אני ממשיכה להתגלגל ולקבל חבטות , הגנתי על הראש וחיכיתי שהגלגולים יפסקו ,  איפה ידית הברקס כשצריכים אותה ?!

כשסיימתי את מופע הנדיה קומנצ'י שלי , הסתכלתי על המשפחה המבוהלת שמקיפה אותי

הגוף כאב כל כך, שהתחלתי לשמוע צלילים באוזניים ורפיון מוזר באיברים,תחושה שאטוטו אני עושה הדרן של התעלפות.

אף פעם לא התעלפתי, באותו רגע אני חושבת שהייתי קרובה לזה.

אחרי שהשקו אותי מים ונחתי על המדרגות שלא נפלתי מהם, ערכתי בדיקת נזקים:

כף רגל שמאל מדממת – לא נורא , קצת פולידין, קצת פוו וזה עובר

כתף וצוואר כואבים – היום כבר פחות.

מכה כואבת בלחי הימנית – אחרי יומיים היא הפכה להיות כחולה/צהובה ומאוד לא יפה , מזל שזו רק הלחי של הישבן.

רגל ימנית כואבת, כל תזוזה גורמת לי לצלצולים באוזניים והפסקת נשימה – כמה שזה כואב...

היקר רצה לקחת אותי למיון

אני לא מוכנה לשמוע את המילה מיון, או בית חולים, או רופאים , או אחיות- רוצה קצת הפסקה מזה וחוץ מזה עוד כמה שעות מתחיל החג.

זה היה חג שמח, הדבר היחידי שהעיב עליו חוץ מאמא שלי שמתה, אלה הם הפעימות הכואבות בברך.

והכי נורא זה כשניסיתי להטיל את מימיי,כמה לוגיסטיקה והנדסה בשביל להתיישב באסלה ובכל זאת הכאבתי לעצמי.

לא הייתה ברירה- בית חולים,מיון, פיכסה

 הצילומים הראו שהכול תקין, יכול להיות שמתחתי רק שריר

עד עכשיו כואב לי נורא, שם נורפן, אלגולוזין או אטופן לא מקלים

מחר שוב צילום

ומחרתיים אולטרסאונד ברך – ידעתם שיש דבר כזה?, ישר נזכרתי בילד הכתום מהפרסומת של כללית, שבטח הפרסומת הבאה שלו תהיה: ,זו לא ברך בהריון, זו סתם ברך שמנה!"