לא התחשק לי לבחור , אין אף מועמד שאני רוצה לראות אותו  כראש עיר

אבל בחרתי- כי לא היה לי נעים מטליק

בזמן שאני מחפשת חנייה אני ממלמלת לי בציחקוק " הכול בגלל טליק הכול בגלל טליק".

כשהגעתי למתנ"ס היו לפניי עוד חמישה או שישה , זה לא היה נורא כי בדרך פגשתי כל כך הרבה אנשים

לפעמים יש לי תחושה שאשקלון היא כמו  מושב או קיבוץ קטן – כולם מכירים את כולם וגם אם לא מכירים – תוך כמה דקות הם ידעו איך קוראים לי , איפה אני עובדת ושאמא שלי מתה.

הסדרן של הקלפי יצא מהחדר ובירך אותי לשלום, הוא מכיר אותי עוד מהתקופה שעבדתי במתנ"ס .

הוא שאל לשלומי ועוד לפני שהספקתי לענות – הוא ביקש סליחה כי אסור לשאול אותי לשלומי כי אני אבלה.

נתתי לו את המבט הידוע שלי שאומר : "יאללה יאללה...

הוא התנצל והסביר שאבלים הם כמו ביצה, סגורים  עם קליפה עדינה ואסור לשאול אותם לשלומם שמא הקליפה תיסדק.

בנימוס אמרתי לו שאני באמת מרגישה כמו ביצה מקושקשת ושיסלח לי כי הגיע התור שלי לבחור.

עד שהגיע תורי, הודיעו לי שאני בכלל צריכה לבחור בחדר שממול.

הכול בגלל טליק- כבר אמרתי?"

יום אחרי הבחירות יש מלא לכלוך ברחובות, יש שקט מכל הטלפונים והאסמסים המבקשים ממני להצביע

אבל אין- ראש עיר

עוד שבועיים בחירות נוספות – עוד לכלוך, עוד טלפונים מעצבנים

ובכלל האשקלונים עכשיו בבחירות אחרות לגמרי – הם במטה בובליל!

וכל השאר- פרידמנים

לא להאמין איך הבובלילים הפכו לסלבס באשקלון

פשוט לא להאמין