"אין נפגעים ולא נגרם כל נזק"

כל פעם שאני שומעת את הידיעה הזו אחרי נפילת קאסם אני מאוד נפגעת.

אני מודה שקודם אני משחררת אנחת רווחה ורק אחר כך  מתפנה להיעלב ולהיפגע.

כל קאסם שנוחת הוא מבחינתי עלבון  

עלבון לדרג המדיני שמרשה שאזרחיו  לא יהיו מוגנים

עלבון לי, על שאני לא עושה כלום חוץ מלקטר

"אין נפגעים"..

כשהתרעת צבע אדום נשמעת , בשניות הראשונות ההרגשה היא כמו ארנבת שמתאבנת באמצע הכביש כשאורות רכב מסנוורים אותה.

ארנבת..נו הגזמתי קצת, יותר כמו דובה באמצע הכביש.

אם אני בבית אני נכנסת בצעדים קלילים לממ"ד , אבל אם אני בעבודה אני רק מתרחקת מהחלונות וכועסת למה לא מחקתי את ההיסטוריה של המחשב, כי אם אני אמות כולם ידעו שגלשתי  בשעות העבודה – לא נעים.

אחרי ההזעקה יש כמה שניות של שקט, שקטטט מורט

בשניות האלה אני מחכה לשמיעת הבום ומייחלת שזה ייפול בשטח פתוח ויעיף רק כמה רגבים.

כשהבום נשמע משתחררת אנחת רווחה.

אם הבום קרוב ואני רואה עשן – מתקשרת למשטרה ותוך זמן קצר ביותר מגיעים כל כוחות ההצלה.

אם הבום רחוק אני מתחילה את סבב הטלפונים לבנים, לבדוק שהכול בסדר איתם.

"לא נגרם נזק"

כל קאסם , כל התרעת צבע אדום שוברת בי משהו.

שוברת בי את האמון.

עוד כמה ימים מטורפים כאלה,לא נראה לי שתהיה אפשרות לקבע את השברים.

 "תמה הרגיעה "

השבוע אשקלון "חוגגת" שלוש שנים מנפילת הקאסם הראשון.

אני זוכרת את הנאיביות על גבול הטמטום כשאמרתי שעל בטחון אני לא מתפשרת!

כמה סטירות לחי מצלצלות של מציאות וכבר לא תשמעו אותי מדברת ככה.

כבר שלוש שנים.. אני לא מתכוונת להדליק נרות לכבוד זה הרי מישהו כבר ידאג להדליק איזה קאסם

תמה הרגיעה (כמו תם הטכס) הקהל מתבקש לרוץ לממ"ד.