אני מנסה להביא את עצמי לכתוב  על הימים האחרונים , שנראים כאילו לקוחים מאיזה תסריט גרוע .

לא יכול להיות שזו המציאות שלי ושל הילדים , בטוח אני חייה בסרט ואני מקווה שמשלמים טוב ושיש להם תקציב , כי לפי מה שנראה מסביב-התפאורה לא משהו ואף אחד לא מאפר אותי!

ואולי זה סרטון חולני של פיספוסים, ועוד רגע דן שילון ינחת פה עם טיל וישיר : "אאאאאה פיספסת אאאאו ..פיספסת.."

ואני אעדכן אותו, שעוד יום כמו היום  , השלפוחית לא תעמוד בלחץ ואני מבטיחה לו שרוב הסיכויים שאני אפספס !!

ימים לא קלים

הבעל בבסיס ,הילדים כלואים בבית מיום שבת, הם לא נראים סובלים תודות למחשב ולסוני ולכל הערוצים הפתוחים שיש בטלוויזיה ( כל הכבוד להוט שפתחה את הערוצים לתושבי הדרום, רואים? יש פלוס בלהיות מופצצים!) אבל בכל זאת זה נורא עצוב שתנועות הילד צריכות להיות מוגבלות עד לפח הזבל , אפילו לאסירים בכלא יש חצר יותר גדולה !

הילדים לא יוצאים מפתח הבית, אבל אני חייבת לצאת לזמן קצר לעבודה .

כל פעם כשאני יוצאת אני מצטערת על הרגע שיצאתי: התחושה היא כאילו יצאתי ערומה לרחוב – וקר,קר בחוץ ואני יכלה לחטוף איזה וירוס גראד או דלקת קאסם.

הכי מפחיד זה לראות את הכבישים שוממים, לא להאמין איך שאני מתגעגעת לרעש ,להמולה ואפילו לקללות של הנהגים !

כל כך מוזר להיות בודדה ברמזור

שאף אחד לא צופר לי מאחור

זה לא שקט חגיגי של שבת או כיפור, זה שקט טעון.

השקט בכבישים מזכיר לי סרטים ישנים של המערב הפרוע כשרואים רחובות שקטים , הרוח מעיפה חולות ושיחים יבשים מתגלגלים להם ברחובות.

ובקצה של הרחוב מחכה האיש הרע, או במקרה שלי-הקאסם.

היום בחזרה מהעבודה זימזמתי לי בקולות את השיר : " שקט שקט שקט נפשי מיום הולדתי"....ופתאום אני רואה שהרכב מלפניי עוצר ומנשק את אדמת הקודש!

אנשים מוזרים יש פה!

לקח לי כמה שניות לקלוט שיש צפירה , הנמכתי את הרדיו והחלטתי להיות מעתיקנית ולנשק לכבוד  הסילבסטר את האדמה .

לא הספקתי לרדת מהרכב ואני שומעת שריקה מוזרה – זה לא שמישהו התחיל איתי , אף עארס חביב עם גורמט לא נראה בכביש השומם.

בשניות האלו הפחד מתגנב לו, מן פחד כזה עמוק שמשהו לא טוב עומד לקרות – אני מחפשת מילים לתאר את הפחד חסר האונים  הזה שיש בו מין תחינה והשלמה.., עוצמות פחד שלא הכרתי קודם.

ואז בום- לא רציני במיוחד, יותר עשן מאש רעש

אולי בגלל שהוא נבלם באדמה

נשימה עמוקה , מתקשרת לנחמדה ההיא ממוקד החרום ומוסרת לה את מקום הנפילה ומאשימה אותה על שהקאסמים רודפים אחריי היום – זה היה הקאסם השני הבוקר ששרק לי.

ואני שונאת ששורקים לי!!

פעם היו שורקים לי...מזמן

היום כבר לא

אוף- עכשיו אני גם עצובה!