"אני רמה  בת יוכבד ז"ל ואלברט שיבדל לחיים ארוכים מדליקה משואה זו לזכר התמימות,לזכר הנאיביות , לזכר הפטריוטיות

ולתפארת מדינת ישראל!!"

החלטתי שמגיע לי להדליק את המשואה ביום העצמאות הבא, מישהו מתנגד- אה אה?

אני עוד צריכה לעבוד על הנאום,אבל למה נזכרתי בזה עכשיו?

איך אפשר שלא?..

הרחובות מלאים דגלים ( זה רק בדרום,או בכל הארץ?..)

ברדיו מושמע השיר "הוא פשוט שריונר", שעושה ל קווץ  בפנים , ובלב עולה תפילה שרק לא ישמיעו את "אנחנו מאותו הכפר" או את "החובש" כי אני לא אעמוד בזה.

בטלוויזיה מוקרן הסרט "הלהקה" , רק חסר את החידון התנכי  ואיזה פטיש או קצף לבן. 

נראה לי שכולם מגייסים בכוח כל טיפת פטריוטיות שעוד קיימת בהם ומנסים לרומם את מצב הרוח.

אני שומעת את הורים של החיילים הפצועים מדברים בכזו אמונה ובכוח פנימי שמחליש ומבייש אותי, כי עולה בי מחשבה שלא יהיו לי את הכוחות האלה אם הבן שלי יצטרף למלחמה הבאה ( בתקווה שלא תהיה , אבל שלום לתמימות כבר אמרתי-לא?) , ועוד מחשבה קשה עולה בי שהייתי מעדיפה שיהיה פצוע קל , העיקר שלא יהיה בתופת הזו ולא מעניינת אותי הפטריוטיות , ופתאום לא מעניינים אותי הקאסמים והגראדים – תחזירו את החיילים לאמהות שלהם,אני מבטיחה לא להתלונן יותר.

אבל מצד שני אני רוצה את השקט שלי , התגעגעתי לדברים כל כך פשוטים שבימים כתיקונם לא עצרתי לרגע לחשוב עליהם:

כמו מקלחת-אחרי המלחמה אני נכנסת למקלחת ולא יוצאת ממנה עד המלחמה הבאה או לפחות עד שיגמרו המים החמים-מה שיבוא קודם.

אחרי המלחמה אני והילדים נאכל גלידה בחוץ ולא נחפש בעיניים מרחב מוגן.

אחרי המלחמה ..

פה היה אמור להיות כתוב משהו שנון – אבל זה פרח לי מהראש, אחרי המלחמה אני אהיה יותר מרוכזת, יותר שנונה, יותר חכמה ( פששש, מלא ציפיות יש לי מהיום שאחרי המלחמה)

אחרי המלחמה אני אחזור לצעידות- לא להאמין, אבל אני משתוקקת לחזור לצעידות

באחד הימים בשבוע היו באשקלון 10 אזעקות ( הילדים פיתחו הובי חדש לספור את האזעקות ואני מעודדת אותם , עד שיחזרו לבית הספר שלפחות לא ישכחו לספור עד 10) ולפני שאמרתי "אוף אין מה לאכול בבית הזה!" הייתי אמורה לרוץ שוב לממ"ד.

אני אמורה להגיע תוך שלושים שניות לממ"ד X 10 פעמים – אותו יום רצתי 300 שניות שזה אומר 5 דקות ריצה!

ובנוסף לזה בכל פעם שאנחנו בממ"ד אנחנו עושים כפיפות בטן על המזרן- אין לי מושג איך זה התחיל...

כל כניסה לממ"ד מחייבת אותנו ב10 כפיפות בטן

אני קצת מרמה, מזייפת בספירה ועם כל זאת כואבת לי הבטן מהתכווצות שרירים, או שהבטן כואבת לי מהפחד, או מהאבדות, או מהתמונות הקשות – מה זה משנה ממה..

הבטן מכווצת

המלחמה הזו...בגללם אני אהיה עוד שטוחה גם בבטן.