מדהים איך חלפה לה כבר שנה, אומנם היא חלפה לה מהר אבל היא הייתה מלאה.

בשנה שחלפה הספקתי להוציא דרכון ולהיות בהודו,נפאל ותילאנד , לרחף עם מצנח, לפחד ,לדאוג,לאהוב,לאבד אמא,לכאוב ,ועוד לכאוב, להתגעגע,להצטער,לסלוח ושוב להתגעגע, להשמין ,להרזות ושוב להשמין,לצחוק ולבכות ולפעמים לצחוק ולבכות בו זמנית.

הספקתי להכיר גם בשנה הזו כמה אנשים מדהימים שעושים לי טוב וחם בלב , לקבל דברים קצת אחרת, לאבד את השינה ,את התמימות ואולי גם את השמחה אבל לא את האמונה – שזה רק זמני .

ולמדתי לבשל!

אני, שלא קניתי סירים מיום החתונה מוצאת את עצמי רוכשת לא פחות ולא יותר סיר קוסקוס כמו של אמא.

ואני מכינה אותו נפלא, אף פעם לא יהיה לו את הניחוח של אמא אבל הוא כל כך מזכיר לי אותה.

השבוע ניסיתי להכין את העוגיות החומות-לבנות כמו שהיא מכינה.

יצאו לי עוגיות מגעילות,מעפנות, זוועה , לא למאכל בני אדם !!- ובכיתי לי ,כי ידעתי שאף פעם לא אוכל לדעת את המתכון המקורי, אף פעם לא אטעם יותר מהעוגיות האלה.

והיום אני כבר בת ארבעים, ובחיי שלא הייתי נותנת לי יותר מגיל עשרים פלוס! (עשרים)

ויש לי תחושה שהשנה הזו תהיה לי מדהימה, אני פשוט מרגישה את זה  בעצמות!

בתקווה שאני אמצא השנה את העצמות האבודות שלי.

ויש סיכוי טוב שכן נתוודע  בקרוב.

יום שישי אני עוברת ניתוח טבעת (יאוו עכשיו יהיו לי שתי טבעות בגוף!, אז מה אני בכלל מתלוננת שאין לי תכשיטים-אה?!) ובעוד כמה חודשים אני אהיה רזה חתיכה ומהממת.

אז בנוסף למזל טוב, תחזיקו אצבעות שהכול יעבור בשלום .

יאללה 40 – תהיי נחמדה אליי, תראי לי כמה טוב את יכולה להביא לי!