לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


Avatarכינוי: 

בת: 55




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2009

מקודשת מקודשת ו/או יש לי כבר טבעת!


כל כך כיף ורגוע להיות אחרי הניתוח , אחרי החששות שאולי אקבל מנה כפולה של הרדמה ולא אזכור איך לקום , ומה יהיה על הילדים ולמה לא השארתי צוואה? ומה עם היקר ? אני מקווה שלא יחפש לו בת זוג מהר- שיבכה עליי לפחות שבועיים ואחר כך שיעשה מה שהוא רוצה , אבל רק שידע שאני אעקוב אחריו מלמעלה שלא יביא לילדים שלי אמא חורגת מלעונה!

ומי יודיע לחברים מישרא  שהלכתי לעולמי וחבל שלא אמרתי לטליק שאני רוצה להיות בנושא החם אם אמות והנושא יקרא : "שמנה נולדה-שמנה הלכה".

ואם חלילה משהו ישתבש.. אני  עדין יכולה  להתחרט , הם רק שמו מין רצועות לרגליים, אני עדיין יכולה הגיד פוסה מתחרטת.

הנה הוא שם את המסכה , אני יכולה לדבר , לצעוק ולדרוש שיוריד אותי מקרש הגיהוץ- נכון שמיטת המנתחים מזכירה קרש גיהוץ?

" תנשמי עמוק" מבקש ממני המרדים  הקפצני , העליז והחייכני יתר על המידה.

מה כל כך משמח בלהרדים אנשים ?

נשמתי עמוק כמו שהוא ביקש והתחלתי להרגיש את הטשטוש הלא נעים , אין לי כבר שליטה על העפעפיים , אין לי שליטה בכלל.

אני זוכרת את המלחמה הפנימית האבודה והקצרה  שלי עם עצמי .

נרדמתי

וקמתי אחרי פחות משעה, לי זה הרגיש כמה דקות.

מטושטשת שאלתי את האחות מתי מנתחים אותי והיא הודיעה לי בנועם שאני כבר אחרי.

חייכתי לי בהקלה והאחות אמרה שזה עושה כל כך טוב לראות את המנותחים מחייכים אחרי ניתוח.

חייכתי שוב-שתהיה מבסוטית ושלא תיקח לי את השואב אבק שפולט חום נעים שמבטל את רעידות הקור שתקפו אותי.

השפעת ההרדמה התפוגגה לה ובמקומה באו הכאבים , אבל האחיות היו כאלה מקסימות לפני שאמרתי אייה אווץ' – קיבלתי זריקה בתחת.

והיקר מרטיב לי את השפתיים עם מקל של ארטיק עטוף תחבושת –לא טעים בכלל! אני מעדיפה שירטיב לי את השפתיים עם הלשון אבל לא היה לי כוח לבקש.

הוא טיפל בי כל כך יפה היקר... שבאותם רגעים כל הקריזה ,כל התסכולים וכל המריבות נדחקות לשוליים .

כשהורידו את התחבושות וראיתי את התפרים בפעם הראשונה – דיי נבהלתי

מה יש לרופא שלי?! הוא קיבל אקדח סיכות חדש והחליט לנסות אותו על הבטן שלי?!

אין לבית החולים חוטים?

אם היו מבקשים ,הייתי מביאה את החוט של השפם מהבית!

למה שדכן- מה העצלנות הזו?!

לא ביקשתי אוברלוק או ריקמה – אבל לפחות תך מיכלב!

 

מחר יש לי סידורים בקניון ויש לי תחושה שאני הולכת לצפצף לשומר...

 

העיקר שאני כבר אחרי הניתוח  ובדרך הורדת העודפים

 

נכתב על ידי , 1/3/2009 18:51   בקטגוריות אין דבר העומד בפני הרזו  
71 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרמה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רמה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)