אני מאוד אוהבת את הכדור ולא רק בגלל שאין לי כדור חלופי ואם מחר יגידו שיש לי ולאהובים עליי מקום במעבורת שתיקח אותנו להתגורר בחלל – אני בטוח אשאר נאמנה לכדור הארץ אוותר על התענוג!(נראה לכם?!)

ובגלל שאני אוהבת את הכדור המפונצ'ר הזה אני מנסה להיות ירוקה , אבל צריכים לגרד ממני  שכבה עבה של ירוקת עד שאצליח להיות ירוקה אמיתית.

כל פעם שאני זורקת נייר אני חושבת שמזל שהמשטרה הירוקה לא תפסה אותי והשליכה אותי לכלא הירוק שלהם .

איך זה שאין עדיין כלא ירוק?..

מעניין מה יאכלו שם.. בטח גרגירי פשתן , דוחן וכל מיני גרעינים עם שמות שמזכירים  מחלות או קללות ( כוסמת!- יש קללה כזו)

ובטח בכלא הירוק יתנו לי עבודה ירוקה כמו – לסרוג תחתונים ירוקים  מכבש ירוק שאכל כל חייו עשב ירוק נטול רעלים, אשר מת  בשיבה ירוקה והביא את נשמתו לאלוהי הירוקים.

אני גם מאוד משתדלת לא לשתות בכוס חד פעמית מפלסטיק , אבל לפעמים מתפלק לי ונורא מתחשק לי לקנות גלידה בפיצוציה

וההוא מהפיצוציה לא כל כך ידידותי לסביבה והוא מתעקש לשים לי את הגלידה בתוך כוס מפלסטיק במקום לארוז לי את זה בעלה של חסה.

אחרי שאני  אוכלת את הגלידה  הירוקה ( גלידה בטעם פיסטוק- זה מספיק ירוק בעיניי) אני נשארת עם כוס פלסטיק והכוס הזו מרגיזה אותי ... מרגיז אותי לחשוב שהכוס הזו תישאר אחריי

גם אם אני אמות בגיל 120 , ויעברו עוד עשרות שנים עד שהעצמות שלי יהפכו לפודרה ואולי גם אעבור איזה גילגול נשמות אחד או שניים – הכוס הזו עדיין תשרוד ומי יודע.. בעוד אלף שנים עוד יגישו לי באותה הכוס גלידה !

אני יכולה להיות ירוקה יותר, אני צריכה להיות ירוקה יותר אבל לפעמים חושבת שאני מסיפור אחר , אני מהסיפור של האיש הכחול.