עברה שנה מה כ"ג באלול של השנה שעברה –שנה בלי אמא .

אני כל כך מתגעגעת שזה מפתיע אותי, לא הייתי קשורה אליה בחבלי אהבה, לא היינו מודל של אם ובת אידיאליות.

ובכלל, היו לי כלפיה תרי"ג תלונות וביקורות כרימון.

כנראה שאין קשר , כי הגעגועים עוטפים וחונקים אותי.

אלה לא געגועים רכים ומלטפים כגעגועים לאיש אוהב.

והם גם לא דומים לגעגועים החזקים שתוקפים אותי יום אחרי סקס טוב – אוחח.... טוב אני לא אפרט  בכדי לא הביך את אמא שלי אולי היא קוראת בבלוג שלי בגן העדן שלה.

אפרופו סקס, נזכרתי עכשיו בפעם הראשונה שאמא שלי גילתה שהבת שלה לא שמרה את תומתה  לבעל המיועד –אוויי זה היה מביך ומצחיק גם יחד..

בגיל תשע עשרה קבלתי התקף אפנדיציט, התקפלתי מכאבים, עד היום זכורה לי עוצמת הכאב, צירי לידה זה כלום לעומת הכאבים שהיו לי אז, כל כאב פיזי שחוותי אחרי ההתקף הזה היה מתגמד ומושווה לאותו לילה כואב.

באותו לילה ידעתי שאפשר למות מכאבים והיה רגע שייחלתי לכך אפילו.

אני זוכרת שהייתי חצי מעולפת ודי מותשת מהכאב  כשאמא שלי לקחה אותי לבית החולים

הרופא חשד שזה אפנדיציט , אבל ביקש שאערוך גם בדיקה גניקולוגית

אמא שלי קמה על שתי רגליה ודיווחה לרופא שלא יכולים לערוך לי בדיקה גניקולוגית כי..כי הוא יודע למה!

ובינתיים אני כמעט מתה- והפעם מבושה!

הרופא שאל אותי אם אפשר לערוך לי בדיקה גניקולוגית

הנהנתי

אמא שלי שתקה, היא  הייתה בטוחה שאני והחבר משחקים רק שש בש עד השעות הקטנות של הלילה .

אוח אמא יקרה שלי... הייתה בה מן נאיביות שכבר לא נמצאת במחוזותינו.

ואני מתגעגעת אליה  בעוצמות שלא מוכרות לי, והגעגוע הזה מתובל בתחושת פספוס, תסכול,דמעה, אהבה.

הגעגוע הזה מזכיר לי רוטב חריף מידי – כל ה"תבלינים" חזקים מידיי.

הייתי רוצה שהגעגועים יהיו ברמה של חריף פיקנטי ...טעים, נעים וקצת שורף בלשון.