כשהייתי בהריון עם הבן הגדול קראתי המון ספרות עבת כרס על איך לגדל תינוק בריא ומאושר, מתי הוא צריך לאכול אוכל מרוסק ,מתי מותר לתת לו סטייק על מקל  או מתי הוא צריך לדעת לבנות מגדל מקוביות .

הבן הגדול ,כפרה עליו, לא פעל לפי הוראות הספרים , כשהיה צריך לשים קובייה על קובייה  , הוא החליט להשליך אותם על האחות שבדקה את ההתפתחות שלו.

ואני, אמא צעירה וחרדה  הבנתי שאדריכל הוא לא יהיה ואפילו המקצוע בנאי מוטל בספק.

עם הזמן נולדה בי הבינה שלכל ילד יש את ההתפתחות שלו, אז היום הוא לא מסדר קוביות ומחר הוא לא יסדר חדר – ביג דיל.

את הספרי הוראות הפעלה לגידול תינוק הנחתי בצד וגידלתי את הילדים לפי החושים והניסיון שרכשתי עם הזמן או שנתתי אותם לסבתא.

אבל היום , כשהבן הגדול בן 16, אני רוצה הנחיות והוראת הפעלה מפורטות ומדויקות שמסבירות איך עוברים את הגיל הזה!

גם אני הייתי בת שש עשרה, ונכון שזה היה מזמן ויכול להיות שאני לא ממש זוכרת מה עבר עליי ובכלל מודבר בדור אחר , אבל בכל זאת- מה זה הגיל הזה?!

כשניצני גיל ההתברגות החלו לבצבץ אצל הבן, החלטתי לעבור את זה בקלילות ואפילו הכנתי ערכת הישרדות הכוללת:

* שפוררת צבע בגוון חום שחור במידה ויצאו לי פתאום מלא שערות לבנות .

*  שפורפרת צבע בגוון בלוד – זה רק למקרה חרום , אם הוא ממש יעצבן אותי אז אני       אצבע לבלונד , אקנה גורמט ואז אהפוך לאמא עצבנית, מרוקאית, אשקלונית ,בלונדינית     ואז אולי יהיו לי כוחות שווים מול המתבגר.

* חברה טלפונית.

* סבלנות – צו 8 לכל הסבלנות שקיימת בי .

* אהבה, מלא אהבה – אם לא היה לי מלא מזה הייתי מקימה ארגון שנקרא : " אמץ מתבגר" .

נראה לי שהבן הכין ערכת מתבגר יותר משוכללת משלי, כי אני שוקלת ברצינות רבה לצבוע לבלונד ולקנות חולצה מנומרת וקליפס פלסטיק לשיער!

ערכת המתבגר של הבן כוללת :

·        פייס איט – משחה שקופה ויקרה בהגזמה לחצ'קונים המתבגרים שלו.

·        פרצוף חמוץ ולא מרוצה אם אני מזיזה לו את האבק בחדר .

·         פרצוף של לימון חמוץ כבוש, אם ליטפתי את החדר בסמרטוט , אבל אני מסבירה לו שהחדר שלו מסוכן מבחינה תברואתית ובכלל אפילו החיידקים של שפעת החזירים היו מתים פה מהריח של הגרביים שלו – ואולי גילנו ומבלי שנרצה,את החיסון לשפעת החזירים ?

·        פרצוף של לימון חמוץ כבוש בחומץ אם אני מגבילה אותו בשעת חזרה הביתה – הוא אומר שהוא מרגיש כמו סינדרלה, אז מה..כל פעם שאני נכנסת לחדר שלו אני מרגישה כמו לכלוכית ושום דלעת לא מחכה לי!

·         פרצוף מתוק וממיס לב של אם הוא צריך כסף, בגד חדש, הסעה .

כשהבן למד ללכת , אני זוכרת איך הייתי עוצרת את הנשימה כדיי שהפוו של הנשימה שלי לא יוציא אותו משווי המשקל  ואם היה נופל היה מקבל נשיקה בברך וממשיך הלאה .

הצעדים הראשונים של התינוק תמיד היו כפלא בעיניי

צעדי המתבגר מזכירים לי את צעדי התינוק – צעד צעד, לפעמים צעדים מתנדנדים הוא הופך להיות איש יפה, אני מקווה שבלי הרבה מעידות .

ועד שילמד ללכת , אני אעצור את הנשימה

את הפווו אעשה –אחרי שהוא יתבגר!