כל כך שקט וכל כך מוקדם , אני ממש יכולה לשמוע את מצמוץ השפתיים של האשמורת התיכונה כשהיא נושקת לשלישית .

נראה לי שבשעה הזו רק אני,המחשב והנמלה החצופה שמטיילת לה על השיש  ערים כל כך מוקדם.

רכב עובר..עוד מישהו חוץ ממני התעורר לבוקר המוקדם הזה

בטח גם טליק ער – עושה לו גלח של בוקר עם המכונה החדשה

ואולי האישה הענקית ההריונית שראיתי אתמול , יכול להיות שגם היא ערה – היא הייתה כל כך גדולה וכל כך בשלה ללידה שהייתה לי תחושה שבשביל לקדם את התור לשלה אצל הפקידה בבנק  , היא תלחץ קצת, תעשה פוק ויצא ילד!

אני מסתכלת על האישה הזו וכל כך מתחשק לי לראות לידה!, להיות נוכחת בלידה , לראות את הוולד יוצא ואולי להיות הראשונה שתחזיק אותו.

חבל שלא בחרתי להיות מיילדת, הייתי יכולה להיות מיילדת טובה

ובכלל- הייתי יכולה להיות הרבה דברים ואני יודעת שאני יכולה להיות עוד הרבה דברים אבל למי יש כוח , אנרגיה, סבלנות , חשק ?

נראה לי שאני נמצאת בתקופה הכי רדומה שלי, כל כך רדומה שאני מרגישה שאם לא אתעורר אני אכנס לתרדמת עמוקה של עצלנות כי זה נוח לי .

אני חושבת שהגיע הזמן להתעורר, או לפחות להתמתח ולפזר את קורי העצלנות שדבקו בי

ואני אתחיל בזה – שאשחרר פוסט

הפסקתי לכתוב – לא בגלל שאין לי זמן ( אתמול שיחקתי יותר משעה במשחק הדבילי בבאבלס , ועוד יותר גרוע... אתם הייתם צריכים לראות את המבט המבסוט שלי כשניצחתי את עצמי!!) , יש לי אותו די בשפע, הוא רק לא מתוכנן נכון.

ולא בגלל שאין לי מה לכתוב – נכון שהחיים שלי לא תוססים מיוחד והם אפילו דיי משעממים ולא מרתקים אבל זו לא סיבה מספיק טובה לא לכתוב .. דווקא בגלל זה אני צריכה לזכור לכתוב, כי הכתיבה בשבילי היא כמו שמרים .. כי אם היום היה רק קמח לבן והוא חלף כמו מים – אז המילים הם כמו השמרים..הם מתפיחים ומתסיסים לי את היום.

הבנתם אותי?..

לא נורא אם לא

אז לפני שאכין לי את כוס הקפה של הבוקר , ולפני הטוסטים,המכונת הכביסה הראשונה , הקצת כלים בכיור , המקלחת, ההתלבשות ,הסעת הבנים,ההגעה לעבודה  והעבודה עצמה – אני מבטיחה לעצמי להיות פחות עצלנית.

פחות עצלנית לעצמי , בשבילי.

והמשימה הראשונה לקיום ההבטחה הזו- לכתוב יותר, כי זה הכי בשבילי-לעצמי

אז קומו בבוקר עם שיר חדש בלב!

ובכלל- קומו כבר!