" יש לך שקל? אני צריך להגיע לבאר שבע " מבקש ממני בחור שדוף עם מבט עצוב , או שזה מבט מסומם?..
כבר עשר שנים שהוא מבקש כסף להגיע לבאר שבע , מעניין אם עד העשור הבא הוא יצליח לחסוך לנסיעה המיוחלת שלו.
דווקא עם אותו פושט יד אני רוצה לפתוח את העשור כי הוא הזכיר לי את הפעמים שהרגשתי קבצנית ופשטתי יד לבקש שקט או לבקש אהבה או חיבוק
עבר עשור ואני מנסה לשחזר מה עשיתי בו ... התגובה הראשונה שלי הייתה:בשביל מה אני צריכה לסכם עשור ?! אפילו לעצמי אני לא חייבת לתת דו"ח
לא עשיתי כלום, נאדה, כמו תמיד- בזבזנית זמן!, אני תקועה במעלית הזמן כבר עשור ואני לא שומעת קולות חילוץ!
אחרי שגמרתי להשמיץ את עצמי הבנתי שהעשור הזה היה פשוט נפלא לי, היה בו מר , עצוב וכואב אבל יש בו גם ניצוצות של אושר ושבבי מתיקות ורסיסי אהבה .
בעשור הזה הספקתי לגדל שני ילדים מדהימים ולגדול קצת בעצמי , נו טוב... לגדול הרבה
אבל גם לרדת המון ( פעמיים ח"י!!) ,להפסיק לעשן, לראות קצת עולם, להכיר את ישרא , להכיר אנשים טובים באמצע הדרך, להוקיר, לאהוב , לחיות –לחיות טוב!
אני פותחת את הדלת לעשור החדש ומקווה שמאחורי הדלת החיים ימשיכו לחייך אליי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
