לו זה היה פחות ס"מ אחד – זה היה בדיוק במידה הנכונה , הוא היה נכנס בלי בעיה ואני הייתי מאושרת!
אבל בשביל שאני לא אהיה מאושרת תקוע לי הס"מ הנוסף הזה !
בשעה טוב ובמזל טוב ( בלי קולולו ובלי לזרוק סוכריות כי אני עצבנית ואני לא רוצה להשליך עליכם סוכריות דרז'ה קשות כאבן בחזרה!) קנינו לבן ארון חדש ויפה , שיחליף את הארון הקטן שיש לו עוד מהימים שהוא היה בטוח שהוא יאהב את פיקצ'ו ופוקימון לעולמים.
הבעל לקח מידות שיתאימו בדיוק לנישה שיש לבן בחדר אבל הוא לא לקח בחשבון שבחלק מהמקומות הקיר עקום .
קבלו שיחה שהתנהלה ביני לבין מישה, מרכיב הארון:
מישה: ( לא קוראים לו ככה , אין לי מושג איך קוראים לו ומישה נראה לי שם מתאים בשבילו!) גברת, זה גדול בס"מ!
אני : ( שמעת אותי מתלוננת?!) לא נורא ... נדחף את זה!
מישה : ( עם אדמומיות בלחיים – או מהמאמץ או שהוא מתחיל להתעצבן עליי) מה, מה לדחוף?! זה גדול מידיי , בעלך לא יודע למדוד !
אני : פרצוף עצוב ( למה להעליב?..)
עכשיו אני עם ארון חדש שצמוד לקיר ולא לנישה המיועדת לו .זה כל כך מרגיז..והכול בגלל ס"מ אחד עודף
אז שאף אחד לא יגיד לי שהגודל לא קובע!
יאללה להירגע , זה רק ארון שיהיה תקוע לי על הקיר ולא בנישה בעשור הקרוב
אולי אני אעבור דירה?..
עוד מעט אקפל את הציוד ואסע לי לעיר הגדולה ( כן איריס, קיבלתי ויזה זמנית לארבע שעות!) , לאוניברסיטת תל אביב לתערוכה של האחיינית הכמעט אדריכלית שלי.
יודעים שאף פעם כף רגלי לא דרכה בתוך אוניברסיטה ?
הפסד גדול לאוניברסיטה!
וגם לי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
