לא באתי לכתוב על אחד במאי הממשמש ובא

וגם לא על גבעת הכביסה שמחכה בסבלנות לפועלת רמה  שתכבס,תרכך,תייבש ותקפל אותם – אוף כמה עבודה בשביל בגד.. מתי נעבור לבגדים חד פעמיים ?.

באתי לספר לכם על יום הפועל שלי – אני , רמה, מיוזמתי, בלי שאף אחד לחץ עליי, אילץ או כפה הלכתי לראות משחק כדורגל של הפועל אשקלון.

זו פעם ראשונה בחיי שכף רגלי הרזה דרכה במתחם

הייתי בטוחה שכל השריקות המעצבנות במשרוקיות שמשמיעות רעש של צופר משאית – מיועדות לי , כולם מוחאים לי כפיים על התעוזה והאומץ לעזוב ביום שישי את הסמרטוט ולצפות בזמני הלא פנוי במשחק .

הייתי בטוחה שעוד לפני המחצית הראשונה אבצע נסיגה , אבל מצאתי את עצמי נשאבת למשחק ואפילו מזהה באיזה צד נמצא השוער שלנו.

לא הייתה בעיה לזהות את השוער שלנו – הייתה לו חולצה ורודה!!, ורודה- אתם קולטים?!, מזל שהוא לא הגיע גם עם חצית מיני ופונפונים.

אחרי שזיהיתי את השוער הורוד , את השחקנים הכחולים שלנו ואת השופט עם חולצה כתומה זוהרת ,שנראה כאילו הוא עובד מע"צ ובשביל להשלים הכנסה –הוא שופט

 היה קל לעקוב אחרי המשחק.

גם כן לעקוב ..פעם רצים ימינה , פעם שמאלה והכול בגלל כדור אחד !

מילא השחקנים רצים , אבל היה שם איזה שופט שנראה לי שנתנו לו עונש –לרוץ מחוץ למגרש הלוך חזור הלוך חזור ועוד עם דגל צבעוני!

בושה ,פשוט בושה!- אם הוא כבר רץ עם דגל, למה שלא ירוץ עם דגל ישראל,אה?!, איפה הפטריוטיות?..

רגע לפני שהמשחק התחיל לשעמם , הקבוצה החליטה לעורר אותי עם גול  שגרם לאושר וצרחות שמחה בקרב ששת אלפים האוהדים .

איזו עוצמה .... חבל שאי  אפשר למדוד אושר בדציבלים כמו שמודדים רעש

היה מאוד רועש אבל היה גם מאוד מאושר, מן אושר מדבק .

זה הגול היחידי שהם קלעו ( הבקיעו הבקיעו- יתקן אותי הבן בפעם המי יודע כמה) ובשאר המשחק הם רק רדפו אחרי הכדור

ניצחנו והבן הגדול אמר שזה מקרב אותנו עוד צעד לליגת העל – יופי, כיפק היי,כולי אושר

הבנים שאלו אותי אם אני אלך שוב פעם למשחק כדורגל

בוודאי , אמרתי להם, אבל רק אם המשחק לא יהיה ביום שישי , ורק אם זה באשקלון ורק שלא יהיה חם מידיי או קר מידיי ורק אם יתחשק לי ורק אם  זה בחינם !