הלכתי לבקר את אמא שלי , הבאתי לה פרחים, הדלקתי נר בשביל האווירה רק חבל ששכחתי להביא שוקולדים , שיהיה לנו כיבוד מתוק.

עוד שבוע האזכרה השנייה ותמיד בתקופה הזו אני נזכרת בימים האחרונים של אמא , איך לאט לאט עזבה את החיים כמו פנצ'ר בגלגל.

אתמול היה לי פנצ'ר ( השני תוך שלושה ימים ובלי להזכיר שרק לפני שבוע הייתה לי בעיה עם הברקסים , ידעתם שלברקסים יש צלחות ?- וואלק יופי , צלחות.. אם יש צלחות בברקסים מעניין אם יש לי כוסות לגז , אני מקווה שלא כי מספיק לי הסרוויס צלחות הזה -  הוא יקר בטירוף)

האוויר מהגלגל ירד לאט, וזה נורא הזכיר לי את אמא – מה מה ,כל אחד והזיכרונות שלו!

גם היא עזבה את החיים לאט, החיים דלפו ממנה מאיזה חור בלתי נראה ,אי אפשר היה לעצור את דליפת החיים הזו .

לאמא שלי היה פנצ'ר בגלגל החיים ואני לא ידעתי איך לעצור את זה ,  אם הייתי יודעת היכן להניח את האצבע בשביל לבלום את זרימת החיים החוצה או לפחות להאט .. עוד קצת חיים, עוד קצת אמא –דרישה מוגזמת?

אני מתגעגעת אליה , ולגעגועים האלה יש טעם מתוק מריר – הם כבר לא קשים , נוקשים , כועסים ושופטים כמו בהתחלה.

זה געגוע רך, עם זיכרונות קטנים שמעלים בי חיוך ואהבה , אני חייבת לכתוב את הזיכרונות האלו כי אם אני אשכח אותם זה יהיה עצוב.

אז אתמול ביקרתי את אמא, שטפתי לה את הקבר– אני תמיד מרוצה אחרי שאני שוטפת לה את הקבר , השיש בוהק , הת.נ.צ.ב.ה בולט, אני כמעט בטוחה שאמא שלי מרוצה שלא חיפפתי לה בניקיון ואולי בשביל שהיא תהיה מבסוטית –אני אביא פוליוויקס בביקור הבא , שהקבר שלה יהיה נוצץ עד אלוהים!

בדרך חזרה ראיתי שקי יוטה ענקיים שמשמשים לפסולת בניין – כל השקים האלה היו מלאים ספרי תורה.

אני חושבת שהספרים  הקדושים האלה בדרך לקבורה , אבל לראות אותם בשקי הענק האלה , חשופים לשמש ולרוח ... מראה עצוב,עצוב מאוד

התקרבתי לשק , הנחתי יד על ספר תהילים שחוק  ומרוט  , נראה שהמון אצבעות דיפדפו בו , נישקו,התפללו וחיבקו אותו עד שהחליטו להביא אותו לגניזה.

אני לא מבינה בהלכות, באמת שקטונתי – אבל זה כל כך קשה לראות את ספרי הקודש מונחים בשקי פסולת ענקיים ומחכים לגניזה, ומי יודע כמה זמן הם מחכים ככה..

המראה של שקי ספרי התורה – לא עוזב אותי... כי השק הזה לא רק מכיל מילים קדושות, הוא גם מכיל תפילות של אנשים, תחינות ומי יודע כמה דמעות ..

לספרים האלה מגיע כבוד אחרון .

המראה של הספרים הרס לי את הביקור , השאיר בי תחושת כובד

הביקור תמיד משאיר בי תחושת כובד, אבל הפעם יותר מתמיד.