כשאומרים לי ראש השנה , אני תמיד חושבת על מסלול ריצה , אני כפופה ומרוכזת ומחכה ליריית הזינוק –לראש השנה.

ומי שמכיר אותי מעט ,יודע שאני לא אוהבת לרוץ ושום ירית זינוק לא תאיץ בי , אני ארוץ בקצב שלי ולפעמים אעצור בשביל להסדיר את השיער או את הנשימה כי אני לא אוהבת את התחושה שהלב פועם במהירות ועוד על ריצה?!, את הלב הפועם אני מעדיפה לשמור לאורגזמה טובה או להתרגשות אחרת

אני שומרת על מכסת ה3 מיליארד פעימות שלי, ואם אני אשתמש בהם בשיקול או בפדלאות אני עוד אגיע לגיל 500.

אז השנה התחילה בדיוק כמו שאני אוהבת – בפעימות איטיות , או במילים אחרות: רביצה במיטה או לחילופין על הספה .

אתמול הגברתי את קצב פעימות הלב , כשהיקר הציע שנצעד ביחד שזה בכלל מפתיע כי אני אוהבת לצעוד לבד והוא בכלל לא אוהב לצעוד.

שמנו נעליים , משקפי שמש ושמנו פעמינו לכיוון הים .

בהתחלה שמרנו על קצב הליכה אחיד לשנינו , כל כך תואם שהרגליים והידיים של שנינו עלו וירדו בקצב אחיד כאילו היינו גוף אחד , אחרי כמה זמן קצב ההליכה השתנה לנו.

היקר נכנס לצעוד מתוך המים, אני העדפתי את הרצועה הקשה ושהגלים מלטפים רק את כפות הרגליים, ואם היה גל חצוף שהרטיב לי את הברך, זזתי החוצה בכמה צעדים .

ואז בלי הכנה, בלי חשיבה ובלי תכנון הגברתי את ההליכה, הגברתי עוד קצת, ובלי להבין למה ואיך- התחלתי לרוץ!

בהתחלה רצתי  במהירות ובמנוסה כאילו איזה כלב  אמסתף רודף אחריי במטרה לנעוץ את שיניו בעכוזי.

הורדתי מהירות והמשכתי לרוץ , ריצה רגועה ומרחפת

רק אני והבומים של הלב.

אני לא יודעת כמה זמן רצתי- אולי חצי דקה ואולי קצת יותר , אבל אחרי הריצה הלב המשיך לפעום במהירות מטורפת, אני לא זוכרת מתי אימצתי את עצמי ככה ..אהבתי את התחושה הזו.

רציתי רוץ גם היום , אבל אני לא יכולה , משהו נשך אותי בישבן כי אין לי הסבר אחר להתכווצות השרירים המכאיבה שיש לי בישבן וברגליים !

אחרי ההליכה בים , נסענו למשתלה לקנות קצת צמחי תבלין לגינה .

גילתי צמח שנקרא סטיביה , יש לו עלים מתוקים והוא משמש תחליף לסוכר- לקחתי עלה והתחלתי ללעוס. מצא חן בעיניי הטעם –אז לקחתי עוד עלה, ועוד עלעלון פצפון.

שילבתי גם עלה של נענע , שיהיה לי רענן בפה.

מזל שהבעל חיכה בקופה, כי עוד רגע והייתי מלחכת את כל השתילים שבמשתלה.

יום מווושלם היה לי אתמול.