החלטתי שאני לא זזה מהמקלדת עד שאני מוציאה פוסט ולא מעניין אותי שיש לי הרבה ניירות שמחכות לטיפול, הניירות האלה יחכו לי גם מחר וגם מחרתיים ועם חלקם אני אכנס גם ל-2011 .

עכשיו זה רק אני והפוסט, לא הגיוני שיעבור כמעט חודש ואני לא אצליח לכתוב שום דבר ובכלל יש לי חרדה שלא יהיה לי רצף בארכיון.

מי שנמצא פה דיי הרבה זמן , כבר מכיר את התחושה שכמעט כל יום אנחנו כותבים פוסט בראש , אם זה בנסיעה , במקלחת או אפילו באמצע טיפול שיניים.

כמעט כל חוויה אני מתרגמת אותה אוטומטית לפוסט , רק חבל שאיבדתי קצת את חדוות הכתיבה.

לא, זה לא נכון לומר שאיבדתי את חדוות הכתיבה , היא דווקא קימת וחזקה יותר מאי פעם

רק איבדתי קצת את הספונטניות ואת היכולת לכתוב מה שבא לי בלי לסנן  ולחשוש ממה שיגידו השכנים .

אז הבוקר קמתי והחלטתי שאני נושמת עמוק וצוללת שוב לים המילים שאני כל כך אוהבת , אולי בהתחלה אני אפרפר לי אבל עם הזמן אני בטוחה שאצליח להצמיח זימים ואולי איזה סנפיר חתיכי .

אני רוצה להרגיש דג בבריכת המילים שלי .

אז מה יש לי בבריכת המילים שלי היום ?

אני אכניס את גבינת הקשקבל !- לפני כמה שנים כתבתי בפוסט שאני נורא רוצה לחלוב פרה, ללחוץ על העטינים החמים שלה , זה בטח תחושה מדהימה . אם לא לחלוב פרה אז לפחות לדעת להכין גבינות.

פרה לא חלבתי אבל גבינות אני לומדת להכין - תענוג טעים שכזה... אז אני יודעת להכין כבר גבינה מלוחה וגם קשקבל ואפילו רוקפור שלו מוציא שום עובש – איזה רוקפור מבאס.

הכנתי גם גבינת קממבר – עם טעם אחר לגמרי , אבל טעם מיוחד.

אז מהיום אתם יכולים לקרוא לי רמה הגבנית .

אם לא רמה הגבנית – אתם יכולים לקרוא לי רמה המהממת.

אני כבר מינוס 45 ק"ג, הגעתי למשקל היעד

זהו כבר לא שמנה , אפילו לא שמנמונת

עברתי לאגף הרזות.

עדיין לא התרגלתי למראה החדש , יש כמה שריטות נלוות לרזון הזה.

שריטה כמו לעצור מול חלון ראווה ולחייך לעצמי , בטח מי שרואה אותי באותו רגע לא מבין למה אני מחייכת לבובת הראווה הפיסחת והקרחת .

אני לא מסתכלת על הבובה אלא על ההשתקפות שלי , השתקפות חדשה ולא מוכרת לי.

אז אני כבר די רזה , אבל בתוכי פנימה שוכנת רמה השמנה והרעבה למשהו מתוק  .

לי ולרמה השמנה יש מערכת יחסים מורכבת וסבוכה שעם הזמן  אני מאמינה שיהיה לי כוח להתעסק עם השמנדוזה הזו.

רמה שלפני