אני מתכננת לי סוף שבוע שקט ורגוע , אולי אטבול קצת בים ואחר כך אלך לבריכה לשחות את 20 הבריכות שלי .

רגע של שוויץ –אני כבר שוחה עשרים בריכות מבלי לטבוע או להשתעל מטביעת מים ואת כל זה אני עושה כל יום בשעה 6:00 בבוקר.

אני אוהבת את השעה הזו בבריכה , להגיד בוקר טוב לכל החברות הגריאטריות החדשות שלי שבזכותן אני יודעת בדיוק איך אני רוצה להזדקן – אני רוצה להיות בדיוק כמותן! בגיל מאה להגיע מקומטת לבריכה , החלק היחידי שיהיה חלק אצלי הוא החלק שבו נמצא הבגד ים, ואז לשחות בקלילות של ראשן צעיר וקליל ולמחוק במחי צלילה את הגיל, הקמטים, הכולסטרול ואת כל תחלואי הזקנה.

לפעמים כשאני שוחה אני מנסה לחבר בממוצע את הגיל של כולנו ביחד , אני חושבת שהגיל של כולנו נע בסביבות ה-350 שנים! זה המון... אולי אני אציע לצ'יקו המציל שבמקום לשים במים כלור כדאי שישים נפתלין?..

המחשבה הזו כל כך מצחיקה אותי באמצע השחייה שבגללה אני בולעת קצת מים.

אז כן , מחר אני אלך לבריכה , אני כבר יודעת איפה המרחב המוגן נמצא שם, לא שאני אספיק להגיע אליו , אבל טוב לדעת שהוא קיים.

ואם האזעקה תתפוס אותי באמצע השחייה , אני אצלול עמוק או אשאר קרוב לשחייניות הקשישות כי לא נעים לעזוב אותן בבריכה , ואם חלילה ייפול עלינו גראד אני אתפוס שני קשישות ואצעק: "תמות נפשי עם קשישים!! "

ואם כבר אני מתכננת לי סוף שבוע שקט , יש אפשרות לבקש מפיקוד העורף להחליף את צליל האזעקה לכבוד שבת?

יש לי אפילו רעיון בשבילם , הם יכולים להחליף למנגינה הזו , מאוד נעים יהיה לרוץ לצלילי המנגינה הזו.

הצלילים האלה מלווים אותי כבר שבועיים.

לפני כשבועיים הייתי במופע כרמן שלמרגלות המצדה ,כבר טובים לפניי כתבו תשבחות והלל למופע האופרה המרתק הזה אבל לפעמים למילים אין את הכוח לתאר את העוצמה של המוזיקה שחודרת לכל נקבובית בעור החשוף והיבש של חום יוני ואת הקולות של זמרי האופרה שגורמים לך לחשוב שבזמן המופע אולי אלוהים מלטף להם את מיתרי הקול , כי איך יצור אנוש יכול להפיק צלילים כאלה?

הידע שלי במוזיקה, ביצירות ובאופרה הוא מועט ואם אני אהיה יותר מדויקת אפשר לומר שבכלל ואין לי ידע כזה , אבל זה לא מונע ממני לאהוב יצירות שאני לא זוכרת את שמם – אולי זה בהטובן או באך וזה בטח קונצ'רטו למשהו.

או לקנות כרטיס במחיר מופקע לאופרה כרמן ולדעת כמעט בוודאות שאני אתחבר ואוהב מאוד את מה שאראה.

וצדקתי! – יותר מאהבתי... אני פשוט מאוהבת! כי איך אפשר לתאר את תחושת הריחוף שליוותה אותי כמה ימים טובים ?

עם כל הריחוף והיופי היו כמה דברים שהציקו לי , שאולי הייתי עושה קצת אחרת , דברים שאני צריכה לזכור למופע האופרה הבא שלי:

הדבר הראשון שהציק לי זה המחיר הגבוה מאוד לכרטיס. זה פעם ראשונה שאני קונה כרטיס עם ייסורי מצפון, כי עלות הכרטיס היא כעלות שבוע כלכלה , או כתשלום חצי חודש חשמל או תשלום דלק לשבוע או... יש הרבה "או" , אבל גם אני צריכה דלק והפעם בחרתי באוקטן כרמן עם תוסף מצדה וכוכבים זרועים בשמיים.

הדבר השני שהציק זה החום והאורך של המופע, שלוש שעות של מופע – קצת ארוך מידיי לטעמי .

עוד דבר קטן שהציק לי זה הגיל של השחקנים . אין ספק מוכשרים מאוד ! אבל כרמן לא אמורה להיות צוענייה צעירה וחושנית? .. ובמקום זה קיבלנו צוענייה מבוגרת , עייפה שהחושניות ממנה והלאה שבברכה הייתה מתקבלת למועדון הקשישות השוחות שלי.

ורב"ט דון ז'וזה אמור להיות חייל צעיר , אבל במקום זה קיבלנו גמלאי.

הם הופיעו מדהים, אבל הייתה חסרה לי הרוח הצעירה , המיניות , התשוקה – משהו היה חסר לי.

ועוד דבר שאני בטוח אזכור לאופרה הבאה שלי – לחסוך עוד קצת כסף, אולי לחפש עוד עבודה ולקנות כרטיסים בשורה הראשונה .

טוב , אני אלך לחפש את פיקוד העורף ולהציע את הרעיון הגאוני של החלפת מוזיקת האזעקה לכבוד השבת .

בעצם לא צריך , כי הולכת להיות לי שבת רגועה– אני מרגישה את זה בעצמות ויש לי כבר עצמות!