כשאביב היה הן שלוש או ארבע הייתה סדרה בטלוויזיה בשם פוקימון ,שסחפה דור שלם של ילדים.
חיי היום יום סובו סביב הדמיות הללו , הילד התעקש ללבוש רק את החולצות עם דמויות הפוקימון , לאכול עם כלי פוקימון וכמובן שלישון רק על מצעי הפוקימון.
פוקימון היה נושא השיחה ממרכזי בבית , הבן שלי לימד אותי את שמות הדמויות ולמה כל דמות מתפתחת ( אחחח, איפה הימים של ברבאבא ..) ולאחר מכן היה עורך לי מבחן , שאם הייתי נכשלת בו , הייתי חייבת לעבור אותו שוב .
באחד הימים הגיע לעיר הסרט פוקימון, המון הורים עייפים וילידים נרגשים חיכו לסרט.
אני נורא אוהבת סרטים מצוירים והייתי בטוחה שאצלח את השעתיים בכיף ובנעימות
אז זהו – שלא! סיוט מתמשך , שעמום נוראי ועלילה רדודה ! אבל הבן כולו התמוגגות.
כשהגעתי הביתה שיתפתי חברה טובה ביום המתיש הגדוש פוקימונים וסיפרתי לה שאני מתנחמת בעובדה שזו רק אופנה ואטוטו יעבור לו שיגעון הפוקימון.
הזאטוט הסתכל עליי במבט מזועזע עמוקות, כאילו הרגע גילה אותי בחדר המיטות עם פיקצ'ו והכריז שהוא לעולם יאהב את פוקימון גם כשהוא יהיה חייל!!
הנהנתי לו , אבל בתוכי ידעתי שקרוב היום שבו הוא יזנח את כל הקלפים והפוגים לטובת דמויות אופנתיות אחרות .
חלפה שנה – הבן עדיין עם האהבה הגדולה שלו לדמויות
עוד שנה חלפה – האהבה מתחזקת , וגם ההוצאות , כי עכשיו יש גם ספרי פוקימונים ועוד קלפי תלת ממד בעלות תלת ספרתית
ועוד שנה עברה – הבן בכיתה א' וכמובן שהוא רוצה תיק של פוקימון
עוד שנה חולפת ואני כבר מתחילה לדאוג שמדבקות של פוקימון יקשטו לו הנשק, אבל סתם דאגתי כי באותה שנה הערצה שלו לדמויות פחתה.
ולמה נזכרתי בזה דווקא היום – כי הסתכלתי על הפוקימון בן ה-16 שלי וכמו דמויות ילדות שלו גם הוא גדל והתפתח
שאלתי אותו אם הוא זוכר את אהבתו לפוקימון
בטח שהוא זוכר והוא תמיד יאהב אותם!– ילד יקר שלי , שמור הפוקימון הזה שבך!
ועומרי , הפוקימון הגדול, גם הוא עובר עוד התפתחות ומתחיל היום קורס קצינים.
בהצלחה בן יקר שלי!
הציור של עומרי - כל כך אוהבת את הציורים מלאי ההומר שלו