איפה אני, איפה אני ,איפה אני ?....

הינה אני!!

כמעט כל הורה כיסה את פניו בכפות ידיו ושאל את בנו בקול מלא דאגה " איפה אני, איפה אני ?"

רגע לפני שהפעוט המתוק והלא כל כך חכם מרגיש חרדת נטישה ופוצח בבכי קורע לב,

ההורה מסיר את ידיו ובקול צוהל מכריז : קוקו!! הינה אני!!

התינוק מתגלגל מצחוק

ההורה צוחק

משחק מטופש שההורים שלי בטח שיחקו איתי ( אני מכירה את ההורים שלי , הם בטח שידרגו את המשחק ושמו סדין עם שני חורים על הראש , ובקוקו הם לא הורידו את הסדין – פלא שעשתי פיפי במיטה עד כיתה א' ? נו טוב.. כיתה ב') ואני שיחקתי עם הבנים שלי ובטח את אותו משחק אני אשחק עם הנכדים שלי.

אז "קוקו" לכם, חזרתי לי !

כל כך הרבה זמן לא הייתי כאן שחששתי שלא אזכור איך לחבר משפט , אבל כשהתיישבתי מול המסך נזכרתי כמה אני אוהבת את המילה הכתובה ואיך אני מצליחה להצחיק את עצמי.

אף אחד לא מצליח להצחיק אותי יותר ממני ואני גם מצליחה להתעצבן לבד , עם עזרה מזערית ביותר .

למשל היום – המילה "בומים" הצליחה להרגיז אותי. איזו מילה מטופשת זו, נכון?

משתמשים בה כל כך הרבה בימים אלו והיא נראית לי סתמית ולא ממש מתארת את הדי הפיצוצים .

"הדי פיצוצים" – זה כבר מתאר יותר טוב את הבומים שיש עכשיו, בזמן שאני כותבת .

נו טוב, נשאיר את המילה "בומים" , אבל אם אפשר שהבום טראח יהיה רק לבלון האדום של אלון , כי בבום טרח של החמאס - הגראד מתפוצץ , הלב נחמץ.

הילדים מתחילים מחר את החופש הגדול , הלוואי שילדי הדרום לא ישחקו משחקים כמו : המרוץ לממ"ד , תופסת מרחב מוגן או אחד שתיים בום.

חופשה נפלאה ומרתקת לכם ילדי הדרום, בימים רגילים הייתי יכולה לאחל לכם – חופשה פיצוץ!

אבל אנחנו לא בימים רגילים.