אם יש סיפורים שאני אף פעם לא משתעממת מהם אלה הם סיפורי לידה , אז נכון שרוב הסיפורים מורכבים מצירים, ירידת מים ,פתיחה של אחד , שתיים , אפידורל, פתיחה של שלוש ,איפה המרדים ? אני רוצה אפידורל !, אחחח קצת פחות כואב, תלחצי, אל תלחצי , הראש כבר בחוץ , עוד לחיצה אחת גדולה ו... מזל טוב!.

ובכל זאת אני אף פעם לא מתעייפת לשמוע סיפורי הלידה , אני גם אוהבת לספר את סיפורי הלידה של הבנים שלי . למרות שעברו שני עשורים אני עדיין זוכרת כל ציר , כל תחושה וגם את רגע התסכול שבו אני בטוחה שאשר לעד עם המלון הזה שתקוע לי בין הרגליים .

בשבוע שעבר זכיתי לחוות לידה מהצד השני , כצופה .

ביום שישי שעבר החלו לגיסתי צירים אחרי שבוע של אשפוז , הנעתי את הרכב ותוך חמש דקות כבר הייתי בבית החולים.

כל כך התרגשתי , לראות לידה , לנשום ביחד עם התינוק את הנשימה הראשונה שלו נראה לי כזכות גדולה .

כשהגעתי לחדר לידה , האחות אמרה שבכלל לא הגיע להם יולדת בשם של גיסתי והפנתה אותי חזרה למחלקת נשים ושהגעתי למחלקה האחות טענה שהגיסה שם כבר קרוב לשעה.

איזה תסכול ... איבדתי את גיסתי!

היא בטח כבר ילדה ועוד פעם פיספסתי לידה!

לפי שנה הייתי צריכה להיות בלידה של אחותה , שהודיעו שיש לה צירים אני נסעתי והגעתי לפני היולדת , אני מחכה ומחכה ומי לא באה ? הגיסה!

הגיסה לא הספיקה להגיע לבית החולים וילדה בבית של אחותה , אותה אחות שאני אמורה עכשיו להיות בלידה שלה , או שאני אמורה לפספס גם אותה ?– אני מפתחת לי מעין מסורת פספוסים חדשה?

בסיור המתוסכל שלי בין המחלקות , חשבתי לעצמי שצריכים להקים בבית החולים גם מחלקת אבדות! אם הייתה מחלקה כזו הייתי הולכת ומדווחת על אבדה ורושמת בטופס משהו כמו: "אבדה גיסה בשבוע הארבעים ושתיים להריונה , המוצא הישר יכול להגיד לה להתאפק עם הלידה עד שאני אגיע?"

בדרך חזרה פגשתי את אחות גיסתי ויחד מצאנו את היולדת שוכבת לה במיטה עם עיתון לאישה ביד ימין וכוס קוקטיל ללא אלכהול ביד שמאל וברקע מוזיקת דולפינים מרגיעה.... פחחח!! בדמיון שלי ובטוח היולדת הייתה רוצה רק חלק מזה בדמיון שלה.

מה שראינו שם זו אישה כורעת ללדת , כואבת כל ציר וציר.

אני לא זוכרת שראיתי אי פעם פנים כואבות כל כך , כל כך כואב לה , כל כך כואב לי שכואב לה.

לרגע התגנב בי חשש שאולי לא אוכל לעמוד בעוצמות הכאב שלה , וזו רק תחילת הלידה ואם אני מגיבה ככה , איך אני אגיב ללידה עצמה?

הסתכלתי על הגיסה שוב , איך היא מקבלת כל ציר בסבלנות בנשימה עמוקה והתמלאתי בהערצה ואהבה אליה .

מדהים.. היא אפילו לא יודעת , שבכוח השקט שלה , היא זו שנטעה בי אומץ וכוח.

הלידה התקדמה

שלוש אצבעות

ארבע אצבעות

חמש אצבעות

כל אצבע אנחנו מעודדות , רק חסר לנו חצאית מיני ופונפונים ולשיר ג'נגל : " תנו לי אצבע, תנו לי שתיים!! ומה יוצא? בייבי !!"

הגיסה רוצה אפדורל!

מה אפדורל עכשיו ? הלידה כבר מתקדמת וחוץ מזה אוטוטו אנחנו באצבע השישית ,עוד כמה צירים ועוד כמה לחיצות וזה מאחורייך.

גם המיילדת מנסה לכוון אותה שכדאי לה בלי אפדורל .

הגיסה מתעקשת ומקבלת אפידורל.

הגוף שלה פחות כואב , הצירים פחות אכזריים ואני חושבת לעצמי שבפעם הבאה אני אהיה יותר קשובה אפילו אם זה אפילו רק במחשבה – כשאישה רוצה אפדורל או כל דבר שיקל עליה את הכאב יש לתת לה ובמיידי !

הלידה מתקדמת

מלווה אותנו מיילדת צעירה , כל כך צעירה שלרגע נדמה לי שרק עכשיו היא סיימה את התיכון . מי נתן לילדה הזו רישיון לילד תינוקות ? היא עושה פה מחויבות אישית?!

והמיילדת הצעירה הזו היא סופר מקצועית . אני לא זוכרת איך קוראים לה וחבל כי ראוי ומגיע שאני אזכור את שמה.

בפתיחה של עשר המיילדת מוציאה מחצית מהמיטה והיולדת נשארת עם חצי גוף באוויר.

המראה הזה קצת מפחיד אותי , אני נורא רוצה לשאול אותה אם אפשר שתחזיר את חצי המיטה , ככה לבטיחות שלא יחליק לה שום דבר ..אבל אני מתאפקת .

הלידה מתחילה

בכל ציר העובר מבצבץ לו טיפה החוצה

וכבר רואים את הראש וההתרגשות וצפייה עולים .

ועד ציר חזק וכואב שאפילו אפדורל לא יכול לו , כי בצער נלד בנים והתינוקת נמצאת בידיה של המיילדת שמניחה אותה על האם העייפה והמאושרת.

איזה אושר

אני יחד עם תינוקת שהגיעה עכשיו לאוויר העולם , והיא כל כך מתוקה !

תודה לך לולי ( היום יתנו לה שם בבית הכנסת – זה בניתים הכינוי שלה) על שבחרת להגיע אלינו, יופי של בחירה עשית !

ברוכה הבאה לולי

אוהבים אותך

לא לא תעזבו לי את החבל!!!

 

 לולי בת חמש דקות