וזו השנה הראשונה שאני לא מקטרת על הזמן שחלף , אני לא עורכת פה רשימה של מה הספקתי ומה יעבור איתי שוב פעם לשנה החדשה.
את יום ההולדת ה-46 שלי לא מקבלת בריקודים וצהלולים ,לא תשמעו פה אפילו קולולו אחד!
את השנה הזו אני מקבלת בשקט
אני לוקחת לי נשימה עמוקה וארוכה , ממלאת את כל הריאות באוויר נקי ומשחררת לאט לאט .
פעולה כל כך פשוטה ואני כל כך נהנית ממנה.
לוקחת עוד נשימה עמוקה ומכניסה לתוכי תודה והוקרה על כל מה שיש לי, על כל מה שיש בי , ומשחררת לאוויר בקשה שאלוהי האוויר הים והיבשה ישמור על היקרים לי ,
שישמור על אחותי אביבית שריחפה השבוע בין החיים למוות .
היה יום אחד כל כך קשה שהייתי בטוחה שהיא לא תחזיק מעמד.
מכונות ההנשמה , נשמו במקומה –וזה היה כל כך קשה ועצוב לראות את זה ... אחותי הזכירה לי את בובת התרגול של מד"א, לא הייתה בה חיות , חששתי שאם אגע בה – ארגיש שהיא עשויה מפלסטיק.
המכונות החדירו בה אוויר בקצב אחיד , מכונה אחרת טפטפה לה אנטיביוטיקה ועוד מכונה טיפטפה לה חומר הרדמה וצינור אחר הוביל לה אוכל לאף.
בתוך כל הרשת הסבוכה של חוטים וצינורות – הייתה שם אחותי , שפחדתי והייתי כל כך קרובה לאבד.
במחלקת טיפול נמרץ אפשר להריח את המוות
החולה שליד אחותי נפטרה לפני שעה , כבר אין בכי של המשפחה , רק שקט כבד.
בצד שמאל יש קשיש שנושם את נשימותיו האחרונות , ולצדו הילדים מבקשים ממנו סליחה וממודיעים לו שאשתו כבר מחכה לו שם .
הוא עדיין נושם, אז הילדים מוסיפים ומבטיחים לו עוד אנשים שיערכו לו קבלת פנים שמימית!
ופתאום בכי שקט ועצוב ..הקשיש הפסיק לנשום .
אני לא זזה מהמיטה של אחותי.
המוות שם הוא כמו חיידק!, מספיק לאחותי חיידק בריאות היא לא צריכה עוד חיידק!
אחרי שבוע, אתמול אחותי נשמה בפעם הראשונה ללא עזרת המכונה.
תהליך ההחלמה עוד ארוך , אבל היא כבר נושמת לבד!
היא נושמת בכבדות, כל נשימה דורשת ממנה מאמץ ומעייפת אותה.
כשיצאתי מהביקור ממנה – לקחתי נשימה עמוקה ומענגת.
כל נשימה הרגישה לי כמו ביס גדול ועסיסי של עוגת החיים
אז לקחתי עוד ביס
ועוד ביס
וביקשתי שהעוגה הזו של החיים – תהיה מספיק גדולה
ושתמיד אוכל לבקש תוספת!
אז השנה אני מבקשת רק נשימה
לדעת לנשום אהבה
לנשום שמחה
לדעת לנשום גם כשכואב
לנשום אתכם
לנשום אותי
יום הולדת שמח לי
תודה חברים יקרים
ותודה לחברים החדשים מקורס האימון , שנכנסו ללב כל כך מהר
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
