כבר שכחתי שחג הוא דבר כל כך מעייף!!

לא להבין אותי לא נכון, ראש השנה הוא אחד החגים שאוהבת אותם יותר מכל , חג של התחדשות, חג של הבטחות שהכל יהיה יותר טוב בשנה הזאת!

השנה החג היה בבית הבעל, משפחה ענקית חמה ואוהבת שכל כך שמחה להיות חלק ממנה- באמת, וכל הבדיחות על החמה הרעה- פשוט לא מדברים אלי. את החמה שלי אוהבת ויותר נכון לומר מעריצה(כן ,כן מכירה את הרמת הגבות שמתבצעת עכשיו אצל חלק מכן.)

המשפחה השנה לא היתה בהרכב מלא, אבל 18 נפשות זה די והותר!,ומתוכם שתי גיסות שכל רגע צריכות ללדת - כל הארוחה דמיינתי/חכיתי שאחת מהן תכרע ללדת , שפתאום תהיה לה ירדת מים ,צירים ושלא יהיה זמן ונצטרך לילד אותה אנחנו, הנשים! (מגעילה שכמותי!- אם להודות על האמת,הדמיון הזה היה מכוון לגיסה שלא "מתה" עליה- בלשון המעטה).

וההמולה והרעש מסביב - פשוט חגיגה!,לקח זמן עד שכל אחד מצא את מקומו בשולחן, המון תזוזות וחריקת כסאות ואני החלפתי מקום פעמיים לפחות-  אבל הכל הסתדר וכל המשפחה התיישבה לברכות.

אני לא אדם דתי, אבל כל כך נהנת מקטע הברכות!, מן אוירת קדושה ירדה כשאחד האחיינים בן העשר קרא את הברכה הראשונה, שקט מוחלט שרר בשולחן אפילו הפעוטות ידעו שעכשיו אסור לברבר או לבכות.

כל הברכות נקראו על ידי הילדים - וזה נראה כל כך נכון שהם יקראו את הברכה!, ואנו המבוגרים נושאים בלב תפילה שהלוואי הלוואי יתגשמו כל הברכות ותזכו לחיות בעולם יפה יותר, שתמיד תמיד תהיו בראש או באמצע- אבל אף פעם לא הזנב!! 

האוכל היה כל כך טעים!, טעם של פעם,אוכל של בית, אפילו הלחם מעשה ידיה (לחם כזה טעים שאפשר לאכול אותו בלי כלום!)- והמון ידיים וזרועות מעבירים את המטעמים, ותמיד יש את הילד ה"אופסי" בארוחות האלה שעל הדרך מפיל בקבוק, שופך כוס... וכל התרשלות מובילה באמירת המילה:אופסי...

ארוחת החג היתה פשוט נפלאה, ממלאת את הלב,הנשמה - והכי הכי את הבטן!!

אחרי הארוחה התנדבתי אני למלאכת הכלים, תדמיינו לכם: 18 סועדים כפול שתי צלחות, כפול כוסות, כפול סכומים - לא כולל את המחבתות והסירים!!

עכשיו מבינים למה עייפה?!