חיית מחמד אף פעם לא הייתה לי- ממש ילדות עשוקה מחיות!(חוץ מהנמלים כמובן), אבל למשפחה שלי היתה חולשה לבעלי הכנף.

אם ציפור או פרפר נכנס בטעות הביתה - שמחה וצהלה בבית המשפחה, לא מוציאים אותם בשום פנים ואופן מהבית, גם אם זו צרעה גדולה ומפחידה , כי לפי האמונה ידוע לכולם וברור שאלה נשמות שהגיעו לביקור- בתקופת האביב הייתי בטוחה שכל בית העלמין בא להתארח.

 עורב!- זה סיפור אחר לגמרי, שום "קרע קרע" לא יושמע אצלנו בחצר- מסכנים העורבים..לא יכלו לזכות למנוחה קלה על המרזב בגינה - כי עורב שחור, ידוע שמביא רק בשורה רעה!

האמונה שהכי הדהימה אותי זו האמונה שקוראת לה ביני לבין עצמי "אמונת החרא"! - אם יונה מחרבנת לך על הראש!!! קולולו שמחה וששון אתה בעל מזל, מבורך.

 פעם חירבנה עליכם יונה על הראש?

עלי כן!!, וחייבת חייבת להודות שבאותו יום הייתי בעלת מזל גדול! - אחרי שהיונה רוקנה את עצמה על ראשי - גוש קקי ירקרק וענק ( מדהים איך מחיה כזאת קטנה יוצא דבר כזה גדול ) אני לתומי בודקת את הרטיבות הבלתי מוסברת בשערי ומורחת את השיער יותר, בסמיך הירקרק הזה!! ועכשיו גם השיער וגם היד מרוחים באיכסה הזה. אבל מזל מזל גדול היה לי ביום ההוא- מזל שהייתי קרובה לבית במרחק של שתי דקות הליכה - וכמובן שרצתי אותם! . אז תוך דקה הגעתי הביתה לנקות את כל "מזל החרא" מהראש!

אז מה אני מתלוננת שלא הייתי מוקפת בחיות? הייתי מוקפת בהם עד מעל הראש!