אני כל כך עיפה עיפה..
אני מבקשת סליחה מראש - על ה"קוטר פוסט" שעומדת לכתוב.
חייבת להוציא קיטור, להתלונן ולרחם על עצמי- כמה מסכנה אני...ממש רחמנות עליי, כי אם לא אני פשוט...פשוט לא יודעת מה!
אחרי 12 שעות עבודה,לא כולל שעתיים הפסקה שלקחתי- בשביל לנשום את הילדים, להכין צהריים,להפעיל מכונה ועוד הספקתי להתעצבן ולצרוח עליהם למה לא הכינו את שיעורי הבית (ממש אמא מגעילה הייתי היום).
והייתי עוד צריכה להסיע את הגדול לשיעור בקונסרבטריון - מזל שיש לי חמה מדהימה, אני כל כך אוהבת אותה!.
היא דאגה לשרותי ההסעות היום!(מחר אתקשר להגיד לה תודה) ושיחררה אותי בברכה: "לכי לעבודה, סעי לאט ותרגעי כבר!"
ובעבודה....איכס!!! פיכס!!! קקי!! בעעעע!!!
שום דבר לא הסתדר
אם טיפלתי במשהו - הרסתי יותר
חסרת סבלנות - מגעילה שכזאת.
ממש בלתי נסבלת!!!- לא סבלתי גם את העצמי.
ובנוסף לכל גם הבעל עיצבן אותי ( לא בא לי לקרוא לו ה"יקר" היום- לא מגיע לו), הבטיח לשחרר אותי מהקניות - ושכח!! - ממש חוסר התחשבות!,חוסר רגישות!! חוסר הבנה!! חוסר בינה!!......לא מוצאת עוד משהו עם "חוסר"!.. ( יש משהו ממש מרגיע בלקטר!!)
וכשחזרתי כבר הביתה - ממש סמרטוט, אף אחד לא קיבל אותי בזרועות פתוחות.
הבעל רדום שפוך בסלון..
הילדים מזמן נרדמו- אוףףף, כל כך כועסת על עצמי עכשיו!!, מגיע להם אמא יותר טובה ממני.
אפילו לילה טוב לא אמרתי להם
היום רק נבחתי עליהם ( רואה מלאכית...אני בכלל לא צריכה כלב, אני ידידה של עצמי!)
נתתי להם נשיקה ולחשתי להם באוזן, שאותם אוהבת הכי בעולם ומבקשת מהם סליחה.
הם לא שמעו את מה שלחשתי - אבל הייתי צריכה להגיד את זה, קצת בשביל עצמי.
אבל מחר על הבוקר אעיר אותם, אחבק אותם, אנשק אותם ואבקש מהם סליחה.
הולכת להעיר את היקר ( כבר לא ממש כועסת..רק כל כך עייפה) אני צריכה חיבוק.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
