את תמיד מספרת לי רק דברים עצובים
אלופה בלרוקן אותי מבפנים.
אבל אני דווקא
גם קצת בשביל להציק
הופכת את העצוב שלך - למשהו מצחיק
הרופא הוסיף לי המון כדורים...
ואת ה-22 מ"מ - מתי הוא אמר לך לקחת?
הלחץ דם מרקיע שחקים..
רואה- אפילו את הדם את מצליחה להלחיץ!
את בקושי באה לבקר..
למה?, רק לא מזמן היית אצלי,אחרי החתונה-זוכרת?
את סתם מגזימה!
נכון,צודקת- הפעם האחרונה הייתה לפני 12שנה,בברית של עומרי.
מה איתו- מה הרופא אומר?
בסדר
והכליות - באותו מצב?
כן..בסדר.
משהיית קטנה,תמיד היית מרוחקת ממני-למה?
(את באמת לא יודעת?)
אף פעם לא נתת לי חיבוק או נשיקה-למה?
(את באמת לא יודעת?!)
יאללה אמא אני חייבת לעוף - הקניות באטו.
היום בפעם הראשונה , אחרי יותר מעשרים וחמש שנה- נתתי לאמא שלי נשיקה.
אפילו בחתונה,בשביל התמונות -לא הייתי מוכנה לנשיקה.
זו לא נשיקה של אהבה, זו נשיקה של קבלה,של סליחה. זה המון בשבילי.
היה בכי,היה קשה- אני לא מצליחה להפסיק לבכות.
בכי משחרר כזה,אבל עדיין טעון.
המקום הזה נתן בי את הכח והיכולת- לתת לאמא שלי נשיקה.
אני כל כך מפחדת לשחרר את הקטע הזה,מרגישה חשופה,עירומה- אבל בכל זאת רוצה.
רק בקשה אחת לי אליכם - אל תשאלו מה הביא למצב הזה,לזה עדיין לא מוכנה להיחשף-אם בכלל.
צריכה רק את החיבוק והאהבה והאנרגיות הטובות הזורמות מכם.
(אחי השבעי..אתה לא עונה בפלאפון.....נתקתי אותי מהמועדפים אצל אבא,סלח לי אחי הקטן אני יודעת שאצלך אמא נתפסת לגמרי אחר- אל תשפוט אותי,אני אלופה בזה בעצמי)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
