איזו "התרגשות"..

כל העיר ערה,ורק על זה מדברים

זה די מפחיד - היום העיר אשקלון זכתה לקסאם הראשון אחרי הפינוי.

וכל החכמולוגים למינהם פוצחים במילים כמו: "אמרנו לכם...שנהפוך לקו האש"

אני לא לחוצה, באמת שלא, רק קצת מבוהלת.

מה אם בפעם הבאה הקאסם ינחת בבית הספר? - אלוהים,אלוהים..רק לא על הילדים, ואם צריך ליפול קאסם- מה איכפת לי שיפול עליי, מצדי שישתול אותי בתוך האדמה - רק לא על הילדים!!

ואם יפול כשאני אהיה בעבודה,רחוקה מהביית?

אוףףףףףףף!!- מספיק עם ה"אם"!,אבל מתחיל להימאס לי מארצנו היפה והקטנטונת!!

את המצב הכלכלי המחורבש - בולעת איכשהו, השאיפות מצטמצמות רק ב"איך לגמור את החודש".

החינוך- מה זה?

אבל על ביטחון - אני לא מוכנה להתפשר,עד כאן!!

אני לא יודעת מה בדיוק הם צריכים לעשות (מצדי שיבנו כיפה על כל העיר!!),אבל אני רוצה להרגיש בטוח.