כבר 14 שנים אני שומרת על התואר "כלה".

כל הגיסים הם ברי חתונה כבר מזמן,תמיד בשביל להציק להם אני אומרת להם שהם לא חייבים לעמודבסטנדרטים הגבוהים שהצבתי.

אתמול אחד הגיסים הביא את המיועדת!!

כל המשפחה ( וזה המון המון המון...) התכנסה לארוחת שישי לתהות על קנקנה של המיועדת.

דבר ראשון כשראתי אותה, חשבתי לעצמי שעל המצח שלה צריך להדביק מדבקה : "זהירות שביר!". היא בדיוק ההיפך ממני,( לי מתאימה יותר מדבקה כמו: "זהירות רמה חוצה"): קטנטונת,רזונת, בלונדה ושקטה שקטה...

משפחת היקר ושקט אלה דברים שלא הולכים ביחד.

אז כולנו ביחד ניסינו שתרגיש טוב, להוציא אותה מההלם, מהביישנות או יותר נכון מהפחד שתקף אותה.

תקפנו אותה בחביבות  בשאלות כמו: מה עושה בחיי היום יום,בת כמה, מי האמא שלה,מי האבא שלה...

לא תמיד חיכנו לתשובה כי בכל זאת בין לבין צריך לערוך שולחן , להרגיע איזה תינוק בוכה.

הכי הגדילה לעשות, זו הפעוטה בת השנה (תינוקת יפיפיה!!), לא מזמן למדה ללכת - השוויצה בין המבוגרים בצעדיה הרכים וכשהגיעה לשברירית העניקה לה הפעוטה כזה חיוך ענק חסר שניים ועל הדרך העבירה לה וויש של נזלת על המכנסיים.

זה היה מצחיק!!!!- כמה שהתאפקתי ...

הובלתי אותה לשרותים- לנקות את ה"ברק" מהמכנס.

השירותים - המקום היחדי שהיה בו שקט, בקשתי ממנה שלא תיבהל מהקבלת פנים שערכנו לה.

והיא הסתכלה עליי קצת חנוקה ( בראש חשבתי רק: וואי וואי שלא תבכה לי עכשיו בגלל נזלת..) ואמרה : "אני מאושרת, אני רוצה להיות שייכת לבאלגן הזה".. 

מבחינתי- עברה את המבחן!( מה גם שהיא עשתה את כל הכלים אחרי הארוחה....)