אני כל כך מתגעגעת,זה מתחיל להציק.

היקר שלי יחזור רק יום חמישי הוא באיזה אבט"ש (אבטחת שמירה - אנחנו מדברים בלשון צבאית בבית - כל עוד הכל עומד דום אין לי בעיה עם זה) אי שם בצפון.

שמנמן שלי- לפני זה היו לו יומיים תרגיל בשטח, הוא חזר כולו מכווץ וכואב. חוץ משכיבות שמיכה הוא לא מכיר ספורט אחר.

עכשיו הוא בצפון ואני בדרום

אני מתגעגעת

בימים הראשונים- היה לי דווקא אחלה!!, לא שהוא מציק לי. יש מן תחושת חופש שכזה - יש בזה אפילו משהו מרענן.

אף אחד לא מעיר לי שאני מגזימה עם המחשב

אף אחד לא "גונב" לי את השמיכה בלילה והמיטה גדולה ורק שלי.

ואם אני נוסעת עוד פעם על האדים של הדלק - אני לא מקבלת הרצאה כמה זה מזיק...

אבל עכשיו אני מתגעגעת וזה לא אחלה.

אם עכשיו היה בא- ישר סוגרת את המחשב

ולא ממש איכפת לי שהוא גונב לי את השמיכה- ככה אנחנו ישנים צמודים צמודים.

ובכלל בלי שהוא הזכיר לי- מילאתי דלק ואפילו החלפתי מגבים.

יושבת לי פה וחושבת - למה בדיוק מתגעגעת,מה חסר לי.

בעזרה בבית אנחנו חצי חצי- אני מנקה, שוטפת,עושה קניות ואת כל הסידורים בבנקים או במוסדות ,והתפקיד שלו  להגיע הביתה בערב (בסביבות שמונה -תשע בלילה)ולשתות ביחד כוס קפה. 

נושאים משותפים - אנחנו כל כך שונים, הוא טוב ביידים אני טובה בפה (לא רק בקונטציה המינית).אני יכולה לקרוא שעות ספר או להיות כאן - בשבילו זה נתפס ביזבוז זמן.

אנחנו כל כך שונים - אבל בכל זאת "הדבק" קיים.

יש לנו שני בנים מקסימים

אוהבת את החשיבה שלו - אפילו שלפעמים היא בכלל לא כמו שלי.

הוא מצחיק בטירוף!!

הוא יודע לגעת- גם בנשמה.

 השיחות בטלפון קצרות ועיניניות - הוא לא אוהב לדבר בטלפון וזה מבאס.

אז אני מציקה לו: סיפרתי לו ששלוש דגים הספיקו להביא את נשמתם לבורא - הוא כל כך אוהב את הדגים. (רק אחד מת).איזה שלוש פעמים שאל אם אני עובדת עליו - ואני בקול רציני אמרתי לו שעל דגים לא צוחקים.. 

ואם הוא לא יחזור ממש מהר - אני שוקלת לקחת מאהב (הוא רק צחק ואני כל כך רציתי לעצבן..)

דיי שיחזור כבר

כבר לא מתאים לי החופש הזה. 

שמתי לב לעוד משהו..

הבית נשאר נקי - אז הוא המבלגן הרציני!.

מיים חמים בשפע

ובכלל אין לי כביסות ( טליק,מחר לא מצטרפת אליך)

ואני לא אוהבת את זה.