אתם רואים מפה את השערות הלבנות שיצאו לי היום?

תתקרבו עוד טיפה למסך -עכשיו רואים?

והכל בגלל שקית זבל..

אוליי משהו בחינוך שלי דפוק - אני לא יודעת איך נוצר מצב כזה, אבל על כל דבר פעוט או משימה פשוטה ( כמו לזרוק שקית זבל) הילדים  שלי מתווכחים על "תור מי היום"..

תור מי היום להיכנס ראשון למקלחת..

תור מי היום ללכת למכולת

תור מי היום לשבת בצד שמאל של האוטו.(הצד השמאלי הוא הצד המעודף, כי ככה ה"זוכה" יוצא ראשון)

תור מי לזרוק את הזבל!!

מזמן אני כבר לא מתערבת להם להם בסידורי התורות, שישברו את הראש לבד.

אבל היום הם הגזימו.

הקטן זרק שתי שקיות אתמול במקום אחת והוא התעקש שאחיו הגדול יזרוק גם שתיים.

הגדול הכריז שהוא לא אשם, שהוא פראייר או משהו כזה..

בקיצר- היה חסר רק מכות.

שתבינו- זה לא שפח האשפה במרחק קילומטר, או שהם צריכים לרדת מדרגות חס וחלילה. הפח הוא ממש ליד הבית!

והשקית האשפה- היא לא שקית נוזלת ומסריחה, אלא שקית ניילון עבה עם שרוכים!! 

הטריפו לי את הדעת עם הויכוח המטומטם הזה, הכרזתי שאף אחד לא זורק את האשפה, מצידי שתישאר כמה ימים עד שמחלקת התברואה תגיע!!

ועם כל הקריזה שלי, הייתי צריכה להסביר לקטן מה זה תברואה - אפילו להתעצבן כמו שצריך הם לא נותנים לי.

אחרי שעה הגיע נציג (הבן הגדול) להידברות עם האמא העצבנית שלהם.

הם הגיעו להחלטה שאת שקית האשפה הזו הם יזרקו ביחד, וממחר יתחיל התור מחדש.

וואיי, הייתי צריכה לצלם את זה!!,תתארו לכם שני ילדים נושאים שקית זבל אחת, מזל שיש שני שרוכים ולי רק שני ילדים..

אני משוגעת עליהם!, אבל לפעמים הם כאלה טרללים ( בטח מהגנים של היקר, לא שלי חלילה)

ובגללם עכשיו אני צריכה לקבוע תור.

תור למספרה!