לא יודעת איזו רוח שטות נחתה עלי היום..
בדרך כלל אני רצינית. (לא לצחוק!)
הבוקר התחיל לי מחוייך, מזג אוויר אביבי בחוץ (איזה מזג אוויר מוזר היה היום..) ברקע להקת כוורת בשיר מרוקאי משודרג,מכירים את הפזמון הזה?
"לו לו לו לו לו לו לו לו
הופ טררה
חנרו פרו טרו קרינר
לו לו לו לו
לו לו לו לו
הופ טררה"
עם שיר עמוק ונוגע כזה ברקע התחלתי את הבוקר טוב שלי...
אפילו ערימת הניירות שחיכתה לטיפול - לא הפריעה לי הבוקר, יבוא עוד יום ואני אדע מה צבע השולחן בעבודה!.
עוד לא הנחתי את התיק - הטלפון כבר צילצל.
ביום אחר זה היה מרגיז אותי - אבל לא היום.
מעבר לקו היה מישהו שלא שמע את להקת כוורת בבוקר...
הוא דרש כל מיני מסמכים, ושאל שאלות "כבדות" על הבוקר..וכשביקשתי הבהרה על משהו, הוא ענה לי בקול עצבני ורוטן שכזה - ורק בסוף השיחה הוא שאל אותי:
"תזכירי לי את שמך"
אני לא זוכרת...
סליחה?! - בקול פלצני נפוח משהו.
עוד לא שתתי קפה - ואני לא זוכרת איך קוראים לי!!.
תשובה כזו עוד לא קיבלתי אף פעם!- לפחות את זה הוא אמר בקול נעים, עם גיחוך, חלילה שלא אדע שהצחקתי אותו.
אחרי חמש דקות - שיחה נוספת:
אני יודע שעוד לא שתית קפה - אבל בכל זאת, מה שמך?
רמה
מה למה?!
לא למה!!..רמה,רמה..( ביננו, בפעם הראשונה אמרתי "למה",סתם בשביל להציק)
את יודעת שיש ישוב דרוזי בצפון בשם "ראמה"....וואי,קיבלתי "שיעור" היסטוריה, גאוגרפיה והבנת הנשמע!
אחרי שיעור "הסטוריה" - עברתי לשיעור טבע!
פיצוץ (עאלק פיצוץ!- טיפטוף קל) באחד המשקים- נו יופי להם...מה עכשיו!!
לפני שאני מאשרת את ביצוע העבודה- אני צריכה לבדוק את ירידת המיים.
מזל שלא מבקשים ממני לבדוק פתיחה!
בשביל זה בעבודה יש לי זוג מגפיים שחורות מגומי!, קניתי אותם שנה שעברה בדיל בחנות יוקרתית בשם "כול בו לחקלאי"!
בדרך כלל מבאס אותי לשים את המגפיים - אבל היום כיף לי היה איתם,הבעיה שהן טיפה גדולות.
כל חורף אני משאירה בעבודה זוג גרביים עבות (צבאיות של היקר) למקרה שאצטרך לשים את המגפיים.
אבל החורף הזה עוד לא התארגנתי.
הלכתי לראות את הטיפטוף - באמת לא רציני,אבל הייתי חייבת להתקרב ממש בשביל לראות אם הטיפטוף בא מהחיבור - טעות ענקית!
טבעה לי הרגל הימנית!!!
היתה שם שלולית קטנטונת- אבל הרגל פשוט טבעה כמעט עד הברך!!(אני חייבת להרזות...)
היה קצת מבהיל לאבד את שיווי המשקל ללא כל הכנה.
מילא טבעה - אבל אני לא מצליחה להוציא אותה!
כל פעם שמושכת את הרגל - אני מרגישה שהרגל משתחררת מהמגף, ואין אף אביר או נסיך בסביבה שישלוף אותי מהביצה!
אחרי כמה דקות חילצתי את עצמי (זהו!- לא מאמינה יותר באגדות!), לא יודעת איך הצלחתי לכלכלך את עצמי בכל כך הרבה בוץ .
בטח תחשבו שאני מאזוכיסטית- אבל הבוץ הזה עשה לי עוד יותר טוב בנשמה, אם באותו רגע היו נותנים לי לחלוב פרה - לא היתה יותר מאושרת ממני!
הרגשתי הכי קרובה לטבע.
היה לי יום מדהים, ואם פעם יהיה לי יום נאחסי, תזכירו לי את היום הזה!- טוב?
תזכורת חשובה!
ביום ב' 6/2/200 מסיבת פ'גאמות אצל שדות - לילדון יומולדת!!- בואו לבלגן לו את הפוסט באותו היום!
הפיג'מה האדומה תפוסה!- אני אשאיל לו את הפיג'מה שלי עם הכבשים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
